מגבלת בנייה הוטלה ללא בסיס חוקי – הוועדה המקומית תפצה בחצי מיליון ש'

הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה תפצה בני זוג לאחר שחייבה אותם לבנות את ביתם במרחק מגבול המגרש, על בסיס תכנית שלא הוסדרה מבחינה חוקית ובסופו של דבר בוטלה

השופט אריאל ברגנר קיבל לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה. השניים רכשו מגרש בעיר ובנו עליו בית בן שתי קומות ומרתף. היתר הבנייה כלל מגבלה שלפיה ניתן לבנות את הבית במרחק של 9 מטר מגבולות המגרש. המגבלה לא הוסדרה כדין בתב"ע ובסופו של דבר בוטלה. השופט קבע שהוועדה התרשלה ושעליה לפצות על ירידת ערך ועגמת נפש. 

התובעים סיפרו שב-2009 התעניינו ברכישת המגרש, ששטחו 391 מ"ר. הם פנו לוועדה המקומית לקבל את המידע התכנוני על הנכס ונמסר להם שניתן לבנות בית במרחק 5 מ' מגבול המגרש הפונה לרחוב. 

ביולי של אותה שנה הם רכשו את הנכס וכחודשיים וחצי לאחר מכן הוועדה הודיעה להם כי נפלה טעות במידע התכנוני שנמסר להם וקו הבניין הקדמי צריך להיות במרחק של 9 מ' מגבול המגרש (קו גדר 4 מ' מגבול מגרש וקו בניין 5 מ' מקו גדר).

הוועדה צירפה להודעה החלטה של ועדת המשנה לתכנון ובניה לאישור תוכנית בינוי החלה על הנכס. 

התובעים נאלצו להתאים את הבקשה להיתר בניה למגבלות שהוכתבו. 

בשלהי 2013, לאחר שבניית הבית הושלמה, החלה בסביבת הנכס בניית יחידות דיור על ידי חברת נדל"ן. בעקבות בקשה לשינויים שהגישה החברה, הוועדה אישרה את שינוי מיקום הגדר המקיפה את יחידות הדיור לקו 0 של המגרשים.

החלטה זו ניתנה בהמשך לשינוי מדיניות הנתבעת וביטול תוכנית הבינוי.

בעקבות ההחלטה הגישו מספר דיירי השכונה ערר לוועדת הערר המחוזית מרכז בהתייחס לחוקיות תוכנית הבינוי והמגבלות מכוחה. ועדת הערר קבעה כי לתוכנית הבינוי אין ולא היה מעמד סטטוטורי והמגבלות התכנוניות שנקבעו במסגרתה חסרות תוקף.

לטענת התובעים, הנתבעת מסרה להם מידע תכנוני שגוי על בסיס תוכנית בינוי שאינה בת-תוקף חוקי וכי בעקבות המידע נפגע קניינם הפרטי במשך שנים בניגוד לתב"ע וללא הפקעה כדין.

הוועדה המקומית טענה שאינה אחראית למצב, בין היתר מאחר שהתובעים לא הוכיחו שלא ידעו על המגבלה טרם רכישת המגרש.

מצג מוטעה

"שוכנעתי כי התנהלות הנתבעת בנסיבות העניין חרגה מהאופן בו רשות סבירה היתה פועלת בעת מסירת מידע תכנוני שברשותה", כתב השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה.

הוא ציין כי על הרשות חלה חובת זהירות בעת מסירת מידע שברשותה בתחום התכנון והבנייה, וקבע שהוועדה התרשלה כלפי התובעים.

השופט הבהיר שתוכנית הבינוי הוכנה שלא במסגרת תוכנית התב"ע התקפה ולא מכוחה, וחרף האמור הוועדה המקומית התייחסה לתוכנית ככזו המשנה את התכנית התקפה. 

הוא הוסיף כי בתי המשפט העבירו ומעבירים ביקורת על ניסיונותיהן של רשויות לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבניה, תוך פיתוח מכשירים לבר סטטוטוריים המשפיעים שלא כדין על זכויות.

עוד הוא כתב כי הוועדה היתה מודעת לצורך בהסדרה חוקית של המגבלה אך לא הצביעה על פעולה כלשהי שנעשתה בכיוון זה. בנסיבות אלה היא הציגה בפני התובעים מצג מוטעה. 

הוועדה חויבה לפצות את התובעים על ירידת ערך ועוגמת נפש וכן על פחת תכנוני בשל היעדר האפשרות לתכנן את ביתם לשימוש היעיל ביותר בהתאם להוראות התב"ע. 

בסך הכל תשלם הוועדה 463,863 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל. 

• ב"כ התובעים: עו"ד יעקב בר-צבי ועו"ד יפעת בר-צבי 
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אהרון שפרבר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין