לאחר הקמת מסוף כרמל התגלו פגמים חמורים בבולמי הזעזועים ברציף. בית המשפט העליון פסק לאחרונה שהאחראית לנזק היא החברה שסיפקה את הרכיבים ולא הקבלן הראשי שביצע את הפרויקט.
ב-2005 התקשרה חברת נמלי ישראל עם חברת ״ארנסון״ לצורך הקמת מסוף מכולות חדיש בנמל חיפה. ארנסון חתמה על הסכם עם חברה מהודו כדי שתספק את בולמי הזעזועים לרציף. לאחר שלוש שנים התגלמו פגמים חמורים בבולמים. תביעה שהגישה ארנסון נגד הספקית התקבלה והיא תפצה אותה ביותר מ-5.5 מיליון שקל.
בהסכם בין חברת נמלי ישראל לחברת ארנסון התחייבה האחרונה בין היתר להתקין ברציף כ-130 מערכות של מגיני רציף (פנדרים) על פי מפרט שצורף לחוזה. המגינים משמשים כבולמי זעזועים שמונעים מהאוניות העוגנות בנמל מלהתחכך ולהתנגש ברציף.
לצורך הספקת המגינים, ארנסון התקשרה עם חברה מהודו בשם IRM שעוסקת באספקת ציוד לשימוש ימי. IRM ייצרה את המגינים, שלחה אותם לארץ והם הותקנו בנמל לאורך הרציפים.
לאחר שלוש שנים התגלו פגמים חמורים במגינים באופן שסיכן את האוניות העוגנות. התברר כי הרכיבים יוצרו בניגוד למפרט ולתכניות שהכינה חברת נמלי ישראל.
כדי למנוע מחברת נמלי ישראל לממש ערבות בנקאית שהייתה בידיה ביצעה ארנסון את התיקונים ותבעה את IRM. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע ש-IRM פעלה בניגוד להוראות המפרט במהלך ייצור המגינים. בית המשפט חייב את IRM לפצות את ארנסון ב-5,319,683 שקל.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. IRM טענה שהיה מקום לייחס לארנסון אשם תורם משמעותי שכן לדבריה, היא הייתה צריכה לבדוק את משלוח המגינים הראשון עם הגעתו מה שהיה מגלה את הפגם ומונע את מרבית הנזק.
ארנסון טענה מצידה שבית המשפט לא הכיר במלוא הוצאותיה וניכה סכומים ללא הצדקה. לדבריה, היא שילמה לקבלן מטעמה שביצע את עבודות פירוק והרכבת הפנדרים מעל מיליון שקל אך בית המשפט הכיר רק בהוצאה של כ-850,000 שקל מאחר שזה היה הסכום שסוכם עם הקבלן בחוזה.
כמו כן לדבריה, היא העמידה מנוף לשימוש הקבלן למשך 9 חודשים בעלות כוללת של 220,000 שקל אך בית המשפט לא הכיר בראש נזק זה כלל וקבע שהתשלום לקבלן היה עבור כל העבודה ״קומפלט״.
לא ניתן היה לגלות קודם
השופטים יצחק עמית, דפנה ברק ארז ויוסף אלרון דחו את ערעור IRM. השופטים לא מצאו סיבה להתערב בקביעות עובדתיות של בית המשפט שלפיהן לא ניתן היה לזהות את הפגם בבדיקה ויזואלית של המגינים עם הגעת המשלוחים ארצה. זאת ועוד לדבריהם, מחומר הראיות עולה כי כל עוד לא נעשה במגינים שימוש בפועל על ידי האוניות העוגנות, אי אפשר היה לאתר את הפגם.
במקביל, השופטים קיבלו חלקית את ערעור ארנסון. הם קבעו שלא סביר שארנסון התנדבה לשלם לקבלן יותר מהמגיע לו על פי החוזה וניתן להניח כי במהלך התיקון נעשו עבודות נוספות שהגדילו את סכום התמורה. כמו כן לדבריהם, היה מקום להכיר בשימוש במנוף שעשה הקבלן, גם אם לא בשלמותו.
בסיכומו של דבר קבעו השופטים שבנוסף לסכום שנפסק לחובתה במחוזי על IRM לפצות את ארנסון ב-345,000 שקל, בתוספת הוצאות בסך 22,500 שקל.
- ב״כ IRM: עו"ד מסחרי גיא קדם, עו"ד קיריל שפר
- ב״כ ארנסון: עו"ד שי כהן, עו"ד רם פרדס ועו"ד אור אמזל
עו"ד יגאל לונגו
עוסק/ת ב-
משפט מסחרי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין