10 שנים והליך משפטי סבוך מול לשכת רישום המקרקעין - זה "כל" מה שנדרש כדי ש"פרץ בוני הנגב" תוכל סוף סוף לרשום תכניות בנייה לבתים משותפים שאושרה ב-2005.
חברת הבנייה רכשה זכויות בחלקות ומגרשים שונים על סמך שתי תכניות בנייה ברחובות, שאושרו בשנים 2005 ו-2006. החברה בנתה עליהם עשרה בניינים שכללו 130 יחידות דיור שאוכלסו במהלך השנים.
לשאלות בענייני מקרקעין:
כנסו לפורום מקרקעין
אלא שבבואה לרשום את הבתים כבתים משותפים, לטובת הדיירים, נתקלה חברת הבנייה בהתנגדות עיקשת של חברת "משק פטר", בעלת חלק מהזכויות במגרשים, שטענה כי הרישום יפגע בה. בעקבות זאת, החליט רשם לשכת המקרקעין ברחובות שלא לרשום את הבתים כבתים משותפים.
ב-2013, ומאחר ששתי החברות לא הגיעו להסכמה והרישום עוכב במשך שנים, פנתה "פרץ בוני הנגב" לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד, שיורה על הרישום, כך שניתן יהיה להפוך את הבניינים לבתים משותפים כדין.
העובדה שעד היום הבתים לא נרשמו כמשותפים היא למעשה עוול עבור כל אותם דיירים שהשקיעו ממיטב כספם ונטלו הלוואות בנקאיות כדי לרכוש דירה, אך בהעדר רישום הבניינים כבתים משותפים מטעמי ביורוקרטיה, מנועים מלרשום אותה על שמם.
לטענת "משק פטר", חברה העוסקת בחקלאות, לא ייתכן שיאשרו תכנית שפוגעת בזכויות שלה להשתמש בבאר מים ובריכת אגירה שנמצאות בקרבת מקום. לדבריה, היא קיבלה אישור מרשות המים להתחיל בהליך הפקה וטיוב מי הבאר, ולפי תקנות משרד הבריאות, מסביב לבאר שתייה חייב להיות רדיוס מגן. רישום התכנית על חלקת הבאר, טענה, יגרום לה לנזק בלתי הפיך, שכן לא תוכל להפיק מי שתייה, ובכך תיפגע פרנסתה.
פגיעה באמינות
השופט יעקב שינמן קבע כי לא רק שזו זכותה של העותרת לרשום את הבתים בטאבו, אלא שיש חובה לרשום אותם לפי הדין. השופט מתח ביקורת על הימנעות הרשם מלרשום העסקה, שכן לא הייתה כל מניעה חוקית לעשות זאת.
מטרת הרישום בלשכת המקרקעין היא הצגת מצב הזכויות בקרקע בצורה נכונה כלפי הציבור, קבע השופט והדגיש את חשיבותה של מטרה זו, שכן לא ניתן היה להתעלם ממאות אזרחים שרכשו את דירותיהם מהעותרת, ונטלו משכנתאות בסכומי עתק שאושרו על סמך אותן תכניות.
לאחר בדיקה עם משרד הבריאות, מצא השופט כי בניגוד לטענת המשיבה, באר משק פטר אינה מאושרת לשמש כבאר מי שתייה, אלא לספק מים לשטחים חקלאיים בלבד, ולכן לא חלות עליה מגבלות בנייה הרדיוס המגן. לפיכך דחה השפוט את טענת המשיבה כי הרישום יסב לה נזק כלשהו.
בסיכומו של עניין קבע השופט כי כל עוד לא נקבע אחרת, יש לכבד את מעמדן של תכניות הבנייה – הכוללות את הבתים המשותפים – כתכניות מאושרות, בפרט כאשר זכויותיהן של אנשים רבים תלויות בכך.
לאור הממצאים, בנוסף לקבלת העתירה, הורה לשלם לעותרת 7,200 שקל שכ"ט עו"ד.
- ב"כ העותרת: עו"ד אביעד שוב ועו"ד רינת בן ציון
- ב"כ המשיבה: עו"ד דוב פישלר
* עו"ד נתנאל סלע עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין