לאחר שהאב נפטר אחד היורשים טען: "אחד הבתים – שלי"

הבן טען שקיבל מהוריו דירה במתנה ולכן היא לא אמורה להתחלק בין אֶחָיו ואימו כחלק מהעיזבון. לא רק שהוא לא הוכיח זאת, אלא גם הציג גרסה סותרת בהליכים קודמים

בית משפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של אדם נגד אחיו ואימו בקשר לחלוקת עיזבון אביו. התובע טען שדירה בבעלות הוריו הוענקה לו על ידם בהסכם מתנה ולכן היא לא חלק מהעיזבון. אחיו ואמו טענו מנגד שהסכם המתנה היה פיקטיבי והדירה שייכת לכל היורשים. השופטת תמר סנונית פורר קבעה שלא הוכחה התחייבות של ההורים להעניק לתובע דירה במתנה, שהוא הציג גרסה סותרת בהליך משפטי קודם ושהתביעה הוגשה בשיהוי רב.

אביו של התובע נפטר בשנת 2013 והותיר אחריו אישה וארבעה ילדים – כולם יורשיו לפי דין בהתאם לצו ירושה שניתן ב-2014. את התביעה הגיש התובע נגד אימו ואחיו, ונגד מנהל העיזבון של המנוח.

התובע טען שבשנת 2000 הוריו העניקו לו דירה שבבעלותם בהסכם מתנה בכתב. לטענתו, אומנם הדירה לא נרשמה על שמו אך זו הייתה הכוונה.

עוד טען התובע כי חמש שנים לאחר מכן, הוסכם בינו לבין הוריו בעל פה שבמקום הדירה בהסכם המתנה, תוענק לו דירה אחרת שבבעלותם. לפיכך הוא ביקש להחריג את הדירה שבהסכם המתנה מעיזבון אביו כך שתוענק רק לו ולא תחולק בין כל היורשים. לחילופין, ביקש להחריג את הדירה השנייה עליה הוסכם בעל פה, בתוספת משכנתא והוצאות נוספות ששילם עבור הדירה שבהסכם המתנה בסכום כולל של 500,000 שקל.

הנתבעים טענו מנגד שלתובע אין כל זכות באף אחת מן הדירות, למעט זכותו כאחד מיורשי האב. לדבריהם, התובע אף הצהיר בהליך קודם שהדירות שייכות לאם ואינו יכול לטעון כעת אחרת.

בנוגע לדירה הראשונה הם טענו שהסכם המתנה היה פיקטיבי, ונערך משום שהאב לא יכול היה לקבל הלוואה למימון הדירה – אז התובע נטל הלוואה במקומו. בנוגע לדירה החלופית טענו הנתבעים כי המנוח פעל לרשום אותה על שמו בסמוך לפטירתו, והדבר מעיד שלא התכוון להעניק אותה לתובע.

מנהל העיזבון טען שלתובע אין כל זכויות בשתי הדירות.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים הנוגעים לחלוקת העיזבון. בטרם ניתן פסק הדין נפטר התובע ממחלה.

סתר עצמו

השופטת סנונית פורר דחתה את התביעה. בכל הנוגע לדירה בהסכם המתנה קבעה שאכן היה מדובר בהסכם פיקטיבי שנועד על מנת לקבל מימון לבניית הדירה, והתובע בעצמו טען זאת בהליך אחר שהתנהל. בהתאם להסכם נרשמה לזכותו של התובע הערת אזהרה, אך היא נמחקה לאחר שהאב השיב לתובע את סכום ההלוואה. התובע גם לא הצליח להוכיח הוצאות נוספות שהוציא לטענתו לטובת הדירה וממילא חלה התיישנות על רכיב זה.

באשר לדירה החלופית, התרשמה השופטת מעדויות הצדדים כי לא הייתה כוונה להעניק לו את הדירה וממילא לא התקיימה הדרישה המינימאלית לפיה התחייבות לתת מתנה במקרקעין צריכה להיות בכתב.

השופטת ציינה כי העובדה שהתובע מסר בהליכים קודמים גרסאות אחרות שמחזקות את טענות הנתבעים תומכת בכך שיש לדחות את התביעה.

עוד ציינה השופטת שישנה גם משמעות לכך שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף 7 שנים מפטירת האב.

התובע חויב בהוצאות בסך כולל של 46,800 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד עמבר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ברכה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין