מנהל מרפאה החליט שלא להעסיק רופאת שיניים שסירבה להסיר את כיסוי הראש בעבודה. בית הדין הבהיר כי מעסיק לא רשאי להיכנע לדעות קדומות וסטריאוטיפים משוערים של לקוחות ועובדים.
בית הדין לעבודה בתל-אביב פסק פיצויים של 50 אלף שקלים לרופאת שיניים ערבייה שלא התקבלה לעבודה במרפאת "ניו שן קליניק" בנתניה רק משום שלא הסכימה להסיר את החיג'אב שהיא עוטה על ראשה בזמן העבודה. השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי מנהל המרפאה, שחשש שכיסוי הראש ירתיע לקוחות, נכנע לדעות קדומות וסטריאוטיפים, והתנהלותו נחשבת לאפליה אסורה המנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בראיון עבודה שנערך לרופאת השיניים בינואר 2016 שאל אותה מנהל המרפאה אם תסכים להסיר את כיסוי הראש בשעות העבודה והיא השיבה בשלילה. עשרה ימים לאחר מכן התקיימה בין השניים שיחת טלפון שבמסגרתה אמר לה המנהל כי כולם במרפאה בטוחים שהיא רופאה טובה אבל "עם הכיסוי ראש זה לא יעבוד".
רופאת השיניים פנתה עם השיחה המוקלטת לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, ששלחה למרפאה התראה לפני הגשת תביעה מחמת אפליה. בתגובה המרפאה התנצלה על שפגעה ברופאה והציעה לה לעבוד אצלה אך התובעת סירבה.
בתביעה שהגישה הרופאה בינואר 2017 היא דרשה פיצויים של 100 אלף שקל עקב אפליה מחמת דת. התובעת טענה שלא היה שום טעם ענייני בהחלטת המנהל, שהתבססהאך ורק על סטראוטיפים. לטיעוניה הצטרפה גם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שהפנתה למחקרים המעידים על האפליה הקשה בשוק העבודה הישראלי כלפי האוכלוסייה הערבית בכלל והנשים הערביות בפרט.
מטעם המרפאה נטען לעומת זאת כי לא הפלתה את התובעת על רקע דתה שהרי היא זומנה לראיון בידיעה שהיא ערביה, ובמרפאה מועסקים עובדים ערבים ומנהל המקום דוגל בדו-קיום.
נטען כי סוגיית החיג'אב עלתה על רקע המצב הבטחוני הקשה ששרר במדינה באותה תקופה רוויית פיגעוים, והמנהל חשש שהחיג'אב יעורר קונפליקטים ואף יסכן את התובעת עצמה. עוד התבקש בית הדין להתחשב בכך שמנהל המרפאה פעל בתמימות ואף ניסה לתקן את העוול שנגרם לתובעת.
לפוגג את הרתיעה
השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה כי השיחה שהתקיימה בין מנהל המרפאה לבין התובעת מעידה בבירור שעטיית החיג'אב היא הסיבה היחידה לכך שלא התקבלה לעבודה.
השופטת ציינה כי אף אם מנהל הנתבעת מעסיק ערבים ודוגל בדו-קיום עדיין התנכרותו לסממן הדתי נחשבת לאפליה אסורה, תוך שהשוותה זאת למקרים שבהם מעסיקים יהודים מסרבים להעסיק חרדים.
הטענה שהסרת החיג'אב הייתה תנאי ענייני לנוכח העדפותיהם של לקוחות המרפאה נדחתה. "הייתכן כי נאפשר למעסיק לדחות מועמדים לעבודה כהי עור כי זו העדפת לקוחותיו?", תהתה השופטת והוסיפה כי דווקא כמי שדוגל בדו-קיום היה על המנהל להבין כי טיפול מוצלח אחד של התובעת יכול היה לפוגג את הרתיעה ולמוסס מעט את הסטריאוטיפ.
השופטת ציינה עוד כי אינה מקבלת את הטענה שמנהל המרפאה ניסה "להגן" על התובעת מפני הלקוחות. "את ההחלטה בעניין זה יש להותיר בידי הנפגע מהדעה הקדומה...", כתבה.
עם זאת השופטת סברה כי יש הצדקה להקטין את הפיצוי המבוקש מאחר שלהתרשמותה המנהל לא היה מודע להתנהגותו המפלה, והצעתו המאוחרת נבעה מהכרה אמיתית בטעות. משכך השופטת פסקה לתובעת פיצויים של 40 אלף שקל בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
לפסק הדין המלא בתיק סע"ש 23-01-17
- ב"כ התובעת: עו"ד ג'דיר ניקולא, עו"ד ראמי שומר מטעם קו לעובד
- ב"כ הנתבעת: שלומית גוטרמן כספי ושלומי בן רפאל, עורכי דין לענייני עבודה
- מטעם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה: עו"ד מיראל נחום
עו"ד אלעד פורט
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין