לא ביצעה בדיקות מי שפיר וצ'יפ גנטי - התינוקת נולדה נכה

אף שבית המשפט התרשם שהאישה בכל מקרה לא הייתה מבצעת את הבדיקות, הוא פסק לה פיצוי על פגיעה באוטונומיה בכך שלא נמסר לה מידע מלא לגביהן

צעירה שילדה תינוקת הלוקה בתסמונת גנטית קשה תפוצה על ידי שירותי בריאות כללית והרופא שליווה את ההיריון. השופט גיא שני מבית המשפט המחוזי בלוד קבע כי לא נמסר לאישה מידע מספק על בדיקות מי שפיר וצ'יפ גנטי שבאמצעותן ניתן היה לגלות את התסמונת. הוא פסק ליולדת פיצוי על פגיעה באוטונומיה, חרף התרשמותו שהיא הייתה נמנעת מביצוע הבדיקות בכל מקרה.

התובעת נכנסה בגיל 23 להיריון שלישי, אחרי שתי הפלות יזומות. בדיקות ההיריון העלו שהסיכון ללידת עובר עם תסמונת דאון הוא נמוך, אחד לכמה אלפים. התובעת לא ביצעה בדיקת מי שפיר וצ'יפ גנטי. בסופו של יום, היא ילדה את בתה, שלימים התגלתה כמי שלוקה בתסמונת גנטית מסוג DiGeorge syndrome. מכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט שבע שנים אחרי הלידה.

לטענת האם הצעירה, לא הוסבר לה כראוי במהלך ההיריון על אפשרותה לבצע בדיקות מי שפיר וצ'יפ גנטי שתפקידן לאתר תסמונות כגון זו שבה לקתה בתה. לטענתה, ככל שהיה מתקיים עמה דיון נרחב לגבי הבדיקות היא הייתה מבצעת אותן. לאור זאת היא טענה שמגיע לה פיצוי בגין הולדה בעוולה, וכן עבור הפגיעה באוטונומיה שלה.

מנגד טענו הנתבעים –"כללית" והרופא הפרטי שליווה את ההיריון – כי האחרון הסביר לתובעת בשבוע ה-12 להריונה על הבדיקות, אך היא בחרה שלא לבצען.

לחיזוק עמדתם טענו הנתבעים שאפילו בהריון העוקב, כשהיא כבר מטפלת בבת נכה, הצעירה לא רצתה לבצע את הבדיקות על חשבונה ונדרשו המלצות חוזרות ונשנות על מנת לשכנע אותה. לבסוף היא ביצעה את הבדיקות במימון של משרד הבריאות וההריון הנוסף הסתיים בהצלחה עם בת בריאה.

רופא אינו שעון מעורר

השופט גיא שני ציין שהרופא אמנם נתן הסברים לצעירה על אודות הבדיקות וחשיבותן, אך ההסברים היו כלליים. לדבריו, היה על הרופא להעמיק בהסברים ולתת מידע בנוגע ליתרונות הבדיקות לצד העלויות הכרוכות בהן.

בנקודה זו טענה הצעירה שהנתבעים התרשלו בכך שלא תזכרו אותה במהלך ההיריון לגבי ביצוע הבדיקות, אלא שהשופט דחה את טענתה: "לצד חובתו של הרופא למסור מידע מהותי, להיות קשוב לרצונה של המטופלת, ולהשיב לשאלותיה, הרי שאין הוא נדרש לשמש 'שעון מעורר' לגבי בדיקות פרטיות שאין לגביהן התוויה רפואית, ובוודאי לא 'להפחיד אותה על ריק'".

בתוך כך קבע השופט שלמרות המידע החסר שנמסר לאם הצעירה בנוגע לבדיקות, היא גם ככה לא הייתה מבצעת אותן – כך שלא מתקיים קשר סיבתי בין התנהלות הנתבעים לתוצאה, לצורך הוכחת רשלנות מסוג הולדה בעוולה. השופט הגיע למסקנה זאת בין היתר לנוכך התנהלות הצעירה במהלך הריונה הנוסף, בו עדיין נמנעה מלעבור את הבדיקות מיוזמתה.

מכל מקום, השופט קבע שנסיבות המקרה – שכללו כאמור מידע חלקי בלבד שנמסר על אודות הבדיקות – מצדיקות לפסוק לצעירה פיצוי על פגיעה באוטונומיה. השופט ציין כי התרשם שהיא חוותה (ועודנה חווה) תחושות שליליות של צער, כעס ותסכול באופן המצדיק שלא להותירה בידיים ריקות.

לפיכך הוא קבע שעל הנתבעים לשלם לצעירה פיצוי בסך 120,000 שקל עבור הפגיעה באוטונומיה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 28,080 שקל.

מן העבר השני חויבה הצעירה לשלם 15,000 שקל הוצאות למשרד הבריאות, שהתביעה הוגשה גם נגדו ולא התקבלה.

• ב"כ התובעת: עו"ד עידו שטובר ועו"ד יוסי טולדנו
• ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד מירב ג'יניאו-הבר
• ב"כ הנתבע 3: עו"ד עידן רקובר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין