כמעט חצי מיליון שקל לעובד שדלת גלילה נסגרה על ראשו

תאונת העובדה גרמה לעובד מפעל פגיעה קוגנטיבית ונוירולוגית. בית המשפט קבע כי המפעל התרשל והפר את חוקי הבטיחות בעבודה משום שלא התקין חיישנים שימנעו כל מגע בין הדלת לבין בני אדם.

בית משפט השלום בחיפה פסק לאחרונה פיצויים של כ-490 אלף שקל למנהל שנפגע ב-2013 מדלת גלילה אוטומטית במפעל "תמר העמקים". השופטת תמי לוי יטח קבעה כי המפעל אחראי לנזקים שנגרמו למנהל כתוצאה מתאונת העבודה, משום שלא התקין חיישנים שימנעו מגע של הדלת עם הולך רגל.

בתביעה נזיקית שהוגשה ב-2014 נגד המפעל וחברת הביטוח "ביטוח חקלאי" נטען כי התובע (31) נפגע בתאונת עבודה כשיצא ממחסן ודלת גלילה אוטומטית שהותקנה בו כמה ימים קודם לכן נסגרה עליו ופגעה בחוזקה בראשו. מאז התאונה, טען, הוא סובל מפגיעה נוירולוגית וקוגניטיבית שמתבטאת בכאבי ראש, סחרחורות, חולשה, עייפות והפרעת קשב וריכוז.

התובע טען בין היתר כי המפעל התרשל והפר את חוקי הבטיחות בעבודה משום שלא התקין אמצעי בטיחות שימנעו מהדלת להמשיך לנוע כשעובר תחתיה הולך רגל ולא הדריך את העובדים על פעילותה.

המפעל וחברת הביטוח טענו מנגד כי התאונה נגרמה באשמת התובע, שרץ אל עבר הדלת כשהחלה להיסגר.

לטענתם, בדלת הותקנו שלושה אמצעי בטיחות מספיקים: עין פוטואלקטרית, סרגל בטיחות וחיישן קרבה המזהה מלגזות. עוד נטען כי לא הגיוני לדרוש ממעסיק להדריך עובד שאסור לו לרוץ מתחת לדלת בזמן שהיא נסגרת. לגבי הנזקים, נטען כי התובע חזר לתפקוד מלא חודשיים לאחר התאונה.

רץ או הלך – זה לא משנה

השופטת תמי לוי יטח קבעה כי לא הוכח שהתובע רץ לעבר הדלת אך גם אם זה היה המצב, התנהגותו לא מפחיתה ממידת האחריות של המפעל, שהתרשל והפר את התקן ותקנות הבטיחות הרלוונטיים לשימוש בדלתות מהסוג שהותקן במחסן.

השופטת ציינה כי התקן ותקנות הבטיחות בעבודה מחייבים להציב חיישני קרבה שמזהים הולכי רגל ממרחק אך המפעל לא נקט באמצעי פשוט זה. במקום זאת הוא התקין עין פוטואלקטרית שלא קולטת אברי גוף תחת סף הדלת, סרגל בטיחות שמטרתו למנוע מהדלת לרדת רק אחרי שכבר נוצר מגע, ופס שמזהה מלגזות ולא בני אדם.

השופטת הבהירה גם אם הייתה מקבלת את טענת ההגנה שהתקנים והתקנות לא חלים במקרה הזה, הרי שהצבת חיישנים המונעים מהדלת להיסגר כשהולכי רגל בקרבת מקום, מתחייבת מכוח חובת הזהירות הכללית המוטלת על המפעל. זאת, לנוכח העובדה שהדלת יורדת במשקל של 16 קילו לשנייה והחיישנים היו יכולים למנוע את הסכנה הצפויה לעובדים – בין אם רצו או הלכו תחתיה.

משכך נקבע כי המפעל לא נקט בכל האמצעים הסבירים לצורך מניעת תאונות עבודה והתרשל כלפי התובע. מעבר לזה השופטת הבהירה כי בניגוד לטענת ההגנה, המפעל היה מחויב לפי חוק להעביר לעובדיו הדרכה לגבי אופן הפעולה של הדלתות והסיכונים הטמונים בהן.

עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובע אשם תורם של 20% משום שלא נזהר ובחר לעבור את הדלת כשכבר הייתה פתוחה במקום לחכות שתיסגר ולפתוח אותה מחדש.

בהמשך השופטת בחנה את הנזקים שנגרמו לתובע, שנכותו הרפואית הועמדה על 20% והתפקודית על 12%, וקבעה כי לאחר ניכוי האשם התורם מגיעים לו פיצויים של 401,230 שקל בין היתר על כאב וסבל, הפסדי שכר והוצאות רפואיות. לסכום זה הוסיפה השופטת עוד כ-87 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין