בית המשפט קבע שצוות בית החולים רמב״ם התרשל במהלך ניתוח שבוצע בילד בן 4 לפני כ-23 שנה. בניסיון לעצור דימום גרם הצוות לחתך עמוק בנחיר הימני של הילד. הצעיר יפוצה על הנזק האסתטי והכאב והסבל.
השופטת כאמלה ג'דעון קיבלה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגיש צעיר כבן 27 נגד מדינת ישראל כבעלת בית החולים רמב״ם. היא קבעה שניתוח שעבר הצעיר בבית החולים סטה מסטנדרט רפואי סביר וגרם לכך שהוא סובל כיום מצלקת מכוערת באפו, נזלת תמידית וקשיי נשימה.
בכתב התביעה סיפר הצעיר שב-1995, בהיותו כבן 4, עבר ניתוח לכריתת שקדים בבית החולים. לאחר הניתוח נגרם לו דימום שהצריך החדרת טמפון ללוע האף, דרך הנחיר. הפעולה לא עצרה את הדימום והוא עבר למחרת ניתוח להחדרת שני טמפונים אל הנחיר. הטמפונים קובעו בלוע האף באמצעות חוט שהוצא דרך הנחיר. הפעולה עצרה את הדימום והוא שוחרר לביתו לאחר כחמישה ימים.
לדברי הצעיר ואמו, לאחר השחרור התגלה חתך עמוק בנחירו הימני במקום בו הוא מתחבר לעור הפנים. בהמשך התפתחה במקום צלקת מכוערת והוא החל לסבול מנחיר חסום, הפרעות בנשימה, הפרשות נזלת תמידית, נחירות עזות וקשיי דיבור והתנהגות.
בחוות הדעת הרפואית שהגיש התובע נכתב כי הפרקטיקה המקובלת להחדרת חוט דרך הנחיר היא הנחת ריפוד בין החוט לבין דפנות הנחיר, כדי למנוע חתך ברקמות ופצעי לחץ. המומחה כתב כי בחומר אין תיעוד לכך שהצוות הניח ריפוד כגון זה ובכך הוא סטה מסטנדרט רפואי מקובל.
הנתבעת הכחישה כי הניתוח בוצע ברשלנות ולחילופין טענה שאין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין הניתוח. לדבריה, רק כשנה וארבעה חודשים לאחר הניתוח התגלה הנזק בנחיר כך שאין קשר בין הדברים.
לטענת המדינה, המקור לקשיי הנשימה של התובע הוא השמנת יתר שלקה בה בהיותו נער. היא הוסיפה כי השינויים החיצוניים בצורת האף ניתנים לתיקון על ידי כירורג פלסטי ובכל מקרה אינם קשורים לניתוח שעבר התובע ברמב״ם.
כאב וסבל משמעותיים
השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה. בהתאם לחוות דעת רפואית שכתב מומחה מטעם בית המשפט היא קבעה שיש קשר בין העיוות באף והפרעות הנשימה שמהם סובל התובע לבין הניתוח השני שעבר.
לדבריה, כפי שהסביר המומחה הנזק מלחץ הטמפונים שהוחדרו לאפו של התובע התפתח והבשיל כצלקת רק מספר חודשים לאחר הניתוח. כמו כן, לא הוכח שהתובע סבל מחבלה או מחלה אחרת שקשורה לאף.
במקביל קבעה השופטת שבית החולים התרשל במהלך הניתוח השני. היא ציינה שחוות הדעת מטעם מומחה התובע הייתה עניינית ומשכנעת ועולה ממנה כי הדרך למניעת פציעה בנחיר היא על ידי עטיפת החוט בחומר רך וכי הנזק ההרסני שעלול להיגרם לאף ללא הריפוד ידוע בספרות הרפואית.
באשר לנזק, קבעה השופטת כי התובע נותר עם נכות של 24%. היא ציינה שאמנם עיקר הפגיעה היא אסתטית אך ייתכן שבעתיד הנכות תפריע לצעיר להשתלב במקומות עבודה מסוימים.
בסה״כ פסקה השופטת לטובת התובע 303,000 שקל על הפסדי שכר, הוצאות רפואיות והכאב והסבל המשמעותיים שנגרמו לו.
עוד חויבה המדינה בשכ״ט עו״ד בסך 70,000 שקל.
עו"ד רוברט פאר
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין