לאחר שאשתו הראשונה ואם ילדיו נפטרה האב התחתן בשנית וערך צוואה בה הותיר לאישה החדשה את כל רכושו. לאחר מותו התנגדו הילדים לקיום הצוואה והעלו טענות של זיוף, אי כשירות והשפעה בלתי הוגנת אך שתי ערכאות לא מצאו בסיס לטענות
בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחה לאחרונה ערעור שהגישו שלושה ילדים על החלטת בית המשפט למשפחה בראשון לציון לדחות את התנגדותם לצוואת אביהם. האב הותיר את רכושו לאשתו השנייה ונישל את ילדיו. הילדים טענו כי האישה הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת וכי הוא לא היה כשיר. שופטי המחוזי לא מצאו בסיס להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט למשפחה שלפיהם המנוח היה כשיר וכי בינו לבין הילדים היה נתק שמסביר את הצוואה.
אשתו הראשונה של האב המנוח הלכה לעומה ב-2002 לאחר מחלה קשה. האב נישא לאשתו השנייה כשנה וחצי לאחר מכן.
ב-2006, כשלוש שנים אחרי הנישואין, ערך המנוח צוואה בה ציווה לאשתו השנייה את כל עזבונו, כולל ביתו. ב-2013 הוא נפטר.
שלושת הילדים מנישואיו הראשונים הגישו התנגדות לצוואה. הם העלו כמעט כל טענה אפשרית, ובין היתר טענו להעדר כשירות, זיוף חתימתו של האב, תחבולה ותרמית, השפעה בלתי הוגנת מצד האישה השנייה, מעורבותה בעריכת הצוואה ועוד.
האישה טענה מנגד כי הצוואה נערכה מתוך רצון חופשי וכי המנוח הדיר את ילדיו מאחר שהיו בנתק ממנו במשך שנים וכי אחד מילדיו אף ניהל נגדו הליכים משפטיים.
בית המשפט למשפחה דחה את ההתנגדות, הורה על קיום הצוואה וחייב את הילדים בהוצאות של 40,000 שקל. בפסק הדין נדחתה טענת הזיוף. עוד נקבע כי המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה, כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות וכי מערכת היחסים בין הילדים למנוח לא הייתה טובה.
הילדים לא השלימו עם התוצאה והגישו ערעור. הם טענו בין היתר שהמשיבה הכירה את אביהם באופן תמוה באמצעות ״סוכנות לשידוכים״ וכי העובדה שהוא הכניס אותה לתוך ביתו בתוך זמן קצר יחסית מחשידה.
הם הוסיפו כי מערכת היחסים בינם לבין אביהם התדרדרה לאחר שהכיר את המשיבה וכי יש ראיות המצביעות על כך שהיא הייתה נוכחת במועד עריכת הצוואה.
מערכת יחסים לא פשוטה
השופטים ורדה פלאוט, צבי וייצמן ורמי חיימוביץ דחו את הערעור.
הם השתכנעו שבין המנוח לבין אשתו השנייה שררה מערכת יחסים תקינה וכתבו כי לא הוצגו ראיות למערכת יחסים של תלות. עוד הם כתבו כי בין מועד עריכת הצוואה לפטירת המנוח חלפו 7 שנים בהן על פי חוות הדעת והראיות הוא היה כשיר ומודע לפעולותיו (ואף מכר נכס מסחרי לאחד מילדיו כשנתיים לאחר עריכת הצוואה).
כמו כן, השופטים התרשמו שבין המנוח וילדיו הייתה מערכת יחסים לא פשוטה וההתדרדרות התחילה אף לפני שהכיר את אשתו השנייה. ראייה לכך ניתן למצוא בצוואה ההדדית שהותירו המנוח ואשתו הראשונה מ-1997 בה הדירו את אחד מילדיהם מהרכוש, וכן בהליכים משפטיים שניהל המנוח מול בנו.
השופטים הוסיפו כי ניכר מהעדויות שהמנוח פעל מתוך רצון חופשי וכי הבין את מהותה של הצוואה עליה הוא חותם ואת תוכנה. לקביעתם, גם לא הוכח שהמשיבה הפעילה על המנוח השפעה בלתי הוגנת או הייתה מעורבת בעריכת הצוואה.
בתוך כך מתחו השופטים ביקורת על התנהלות המערערים, שהעלו כל טענה אפשרית בניסיון לפסול את הצוואה אף שידעו כי חלק מהטענות אינן נכונות (למשל לעניין העדר הכשירות).
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 19634-11-20
- ב״כ המערערים: עו״ד א. גרשגורן
- ב״כ המשיבה: עו״ד ע. אלזם
עו״ד ראובן גוברין
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין