מאז 1990 ובמשך 20 שנה פעלה תחנת דלק של דור אנרגיה בכניסה לעפולה מבלי שאחת מבעלות הקרקע זכתה ליהנות מהרווחים. היורשים של יתר השותפים ניסו להסתמך על "כתב ויתור" מטעמה אך נדחו.
בתביעה שהגישה האישה ב-2010 היא סיפרה שב-1990 פנו אליה שני קרובי משפחתו של בעלה, שנפטר זמן קצר לפני כן, וביקשו ממנה לחתום על מסמך בו היא מסכימה להקמת תחנת דלק על קרקע שנמצאת בכניסה המערבית לעפולה.
אותם קרובי משפחה היו שותפים של הבעל בשטח והיא ירשה את החלקה שלו לאחר מותו. לטענתה, הם סיפרו לה שתחנת הדלק תוקם בעיקר על החלקות שלהם ורק על חלק קטן מהחלקה שלה והבטיחו לה במעורפל שאם יהיה רווח כלשהו מהשימוש בקרקע הם יפצו אותה כהוקרה על נכונותה לסייע להם.
לדבריה, היא האמינה לשניים והסכימה לחתום על המסמך מבלי לערוך יותר מדי בדיקות, גם כי מדובר בקרובי משפחה וגם כי הייתה במצב נפשי קשה בשל אובדן בעלה. ואכן, במקום הוקמה תחנת דלק של "דור אנרגיה". ואולם, בסביבות שנת 2009 היא ערכה בירור מקיף וגילתה שהטעו אותה ושתחנת הדלק עומדת בעיקר על החלקה שלה. עוד היא גילתה שלאורך השנים קרובי המשפחה גרפו לכיסם רווחים גבוהים מפעילות התחנה בהתאם להסכם בינם לבין דור אנרגיה.
מאחר שבינתיים קרובי המשפחה נפטרו התביעה הוגשה נגד יורשיהם ונגד חברת הדלק עצמה והתובעת דרשה פיצוי על חלקה היחסי ברווחים.
דור אנרגיה טענה שמדובר בסכסוך משפחתי שאינו נוגע לה שכן היא הייתה רשאית להסתמך על מסמך הוויתור עליו חתמה התובעת ולראות ביזמים כמייצגים של כל השותפים בשטח.
היורשים טענו מצדם שהתובעת ויתרה על זכויותיה ומבקשת כעת לקבל כספים בגין הפעלת התחנה מבלי שהשקיעה דבר בהקמתה. לדבריהם, לפני למעלה מעשרים שנה החלו הוריהם לפעול לשינוי ייעוד הקרקע משטח חקלאי למסחרי וההשקעה בכך הייתה עצומה. עוד לטענתם, בעלה של התובעת אף ביקש מקרוביו שלא להיות מעורב במיזם.
הם הוסיפו שהתובעת ידעה שתוקם תחנת דלק על השטח אך הסכימה לא ליטול חלק במיזם ובכל מקרה יש לקזז את מלוא ההוצאות שהיו להם בקידום הפרויקט.
לא זניח
השופטת ד''ר איריס רבינוביץ ברון מבית משפט השלום בנתניה הבהירה שכשקרקע מסוימת שייכת למספר שותפים כל שותף זכאי ליהנות מפירות (רווחי) הקרקע בהתאם לחלקו היחסי.
השופטת דחתה את טענות היורשים בעניין ויתור מצד התובעת או בעלה המנוח. ביחס לבעל השופטת הסבירה שוויתור על זכות במקרקעין צריך להיות בכתב. ביחס לתובעת השופטת ציינה שנראה כי על בסיס התמונה שהציגו לה קרובי משפחתה היא סברה שהתחנה תחלוש על חלק זניח מהשטח שלה, ואילו ידעה שהתחנה תוקם בעיקר עליו הייתה דורשת להיות שותפה מלאה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהיורשים אינם יכולים להסתמך על כתב הוויתור כדי לחסום את התובעת מלקבל רווחים על השימוש בקרקע שלה.
בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט השופטת אמדה את חלקה של התובעת בקרקע בכ-20% וקבעה שהנתבעים קיבלו תשלומים שוטפים מחברת הדלק עד שנת 2011 (אז פסקה ההתקשרות ביניהם).
בסופו של דבר חויבו היורשים לשלם לתובעת 373,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 70,000 שקל. התביעה נגד דור אנרגיה נדחתה.
- ב"כ התובעת: עו"ד ראובן פארן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ענת בן שטרית, עו"ד ליאור שמואל, עו"ד ארי הר זהב, עו"ד אסף שיפר, עו"ד הילה אורון, עו"ד אבי אברמוביץ, עו"ד קארן בכור
עו"ד ניר בחרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.