עיריית ירושלים טענה שהנפגעת אשמה כיוון שעלתה על שטח הפרדה שאינו מיועד להולכי רגל. בית המשפט דחה את הטענה ותהה: עדיף היה שתלך על הכביש?
עיריית ירושלים חויבה לאחרונה לשלם פיצויים של יותר מ-307 אלף שקל לאישה (47) שלפני כ-3 שנים שברה את היד כשצעדה על שטח הפרדה בין שני נתיבים ברחוב שופן בעיר, ונתקלה בתעלת אוורור בולטת שלא גודרה. סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים השופט נאיל מהנא דחה את טענת העירייה שאינה אחראית לאירוע משום שהנפגעת צעדה על שטח שלא מיועד להולכי רגל. בפסק הדין נקבע כי העירייה מתירה לנהגים לחנות את רכבם בסמוך ולכן הגיוני שיצעדו על השטח במקום על הכביש, מה גם שהחוק אינו אוסר על את ההליכה עליו.
בתביעה נזיקית שהגישה הנפגעת נגד העירייה לפני כשנתיים היא טענה כי היא ובעלה היו בדרכם לחתונה בבית הכנסת "אוהל נחמה", וחנו בצמוד לשטח ההפרדה כמו רכבים אחרים.
כשיצאה מהרכב היא עלתה על השטח המרוצף כדי שלא לצעוד על הכביש, והחלה ללכת לכיוון מעבר החצייה שנמצא בהמשך. בשלב זה היא נתקלה במעין ארובה או פתח אוורור בולט ונפלה. מהמקום היא פונתה באמבולנס לבית החולים שערי צדק, שם אובחן אצלה שבר ביד ימין.
התובעת טענה שהעירייה התרשלה כשאפשרה קיומו של מבנה מסוכן שכזה ללא גידור. יתרה מכך, התאונה אירעה בשעות החשכה ותאורת הרחוב לא פעלה במקום כך שאי אפשר היה להבחין במפגע המסוכן.
עיריית ירושלים טענה מנגד כי אין לה שום אחריות לאירוע כיוון שהתובעת לא הייתה אמורה לצעוד על השטח, שאינו מיועד להולכי רגל, וגם אם תוטל עליה אחריות כלשהי בנסיבות אלה יש להטיל על התובעת אחריות שווה.
אין איסור כזה
סגן הנשיא נאיל מהנא לא הסכים עם העירייה. השופט ציין כי מתמונות שהציגה העירייה עולה כי מדובר בשטח הפרדה בנוי שמפריד בין מסלולים ומותר להחנות משני צידיו.
לפיכך, כאשר שאדם חונה במקום הדבר הבטוח ביותר שביכולתו לעשות כדי להגיע למעבר החצייה שבהמשך הוא לעלות על שטח ההפרדה, וטענת העירייה כאילו עדיף היה לתובעת לרדת לכביש במקום שאינו מיועד לחצייה תמוהה.
מעבר לזה, השופט הבהיר כי החוק אינו אוסר הליכה על שטח הפרדה בנוי (להבדיל מהליכה על כביש שלא במעבר חצייה) והעירייה לא הביאה כל ראיה שהיא עצמה אסרה על כך.
מכאן, שהעירייה הייתה צריכה לצפות תנועת הולכי רגל על שטח ההפרדה ולוודא שאין עליו מכשולים ומפגעים שמסכנים את בטיחותם. העירייה לא עמדה בחובה זאת כשהותירה פתח אוורור בולט ללא גידור או שילוט אזהרה, והדבר מקבל משנה תוקף לנוכח העובדה שהתאורה במקום לא עבדה. בנסיבות אלה, השופט לא מצא לנכון לייחס לתובעת אשמה כלשהי בנפילתה.
משכך נקבע כי עיריית ירושלים התרשלה ועליה לפצות את התובעת על נזקיה, בהם הפסדי שכר, אובדן כושר השתכרות עקב פגיעה ביד הדומיננטית, כאב וסבל, עזרה והוצאות רפואיות. סכום הפיצויים הועמד על 306,922 שקלים ויתווספו להם גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עו"ד צחית עופר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין