קשישה שבתה נרצחה בפיגוע הגיעה לרחבת 'יד לבנים' ברעננה, נתקלה בכניסה במחסום ברזל ומעדה. העירייה טענה שהיא נפלה בגלל גילה המתקדם אך בית המשפט קבע שהמחסום הוצב באופן מסוכן
בית משפט השלום בכפר סבא קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגישה אישה בשנות השמונים לחייה נגד עיריית רעננה. במוקד התביעה: נפילתה כתוצאה מהיתקלות במחסום ברזל שהוצב בכניסה לטקס יום הזיכרון שהתקיים ברחבת 'יד לבנים' בעיר. השופטת הבכירה רחל קרלינסקי קבעה שהעירייה והחברה שהייתה אמונה על הסדרי הבטיחות בטקס ("החברה") לא פעלו מספיק כדי למנוע את התאונה ולכן עליהן לפצות יחד את התובעת בכ-350,000 שקל.
התובעת (89), תושבת רעננה שבתה נרצחה בפיגוע, הגיעה באפריל 2017 לטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. הכניסה לטקס הייתה דרך מעבר צר התחום במחסום ברזל שבפתחו עמדו שני סדרנים. לטענת האישה, כשביקשה להיכנס במעבר אל הרחבה על מנת לתפוס מקום ישיבה, רגלה הימנית נתקלה בבליטה מרגל של המחסום וכתוצאה מכך היא נפלה על גבה בלי יכולת לזוז.
מיד לאחר התאונה היא הובהלה באמבולנס לבית החולים 'מאיר' בכפר סבא, שם אובחנו אצלה בין היתר שברים בעצם הירך. למחרת היא עברה ניתוח, ובהמשך אושפזה במחלקה הגריאטרית של בית החולים ובבית אבות לצורך שיקום. כיום היא נזקקת למטפלת צמודה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר 2019 טענה האישה שעיריית רעננה אחראית למחדל שהוביל להידרדרות במצבה. היא סיפרה שמאז רצח בתה ב-1997 היא פעלה באופן יזום להנצחתה בשלל דרכים, אך מאז התאונה פעילותה נגדעה והיא הפכה לאדם תלותי המרותק לביתו.
מנגד טענה העירייה שהתובעת נתקלה במחסום סטנדרטי שאין לראותו כמפגע. לשיטתה, נפילת התובעת נעוצה בגילה המתקדם ובשלל בעיותיה הרפואיות, כך שיש להטיל עליה אשם תורם מכריע ולפטור את העירייה מפיצוי.
מכל מקום, העירייה הגישה הודעות צד ג' נגד הספקים עמם התקשרה לצורך ארגון האירוע, וטענה שאם ייקבע שהתובעת זכאית לפיצוי – יש להטיל את האחריות על הספקים.
8,000 נכנסים בשעה
השופטת קרלינסקי קבעה שהדרך שבה הוצב מחסום הברזל הייתה בעייתית: "עסקינן בנתיב שרוול בידוק שנוצר באופן מיוחד לטקס. ככזה הוא מחויב להיתמך בתכנית בטיחות הנותנת ביטוי לאופי האירוע, מהות המוזמנים וגילם, וכמות משוערת של המוזמנים או המגיעים דרך כלל לאירוע, זאת במיוחד כשנועד לכ-8000 איש הנכנסים בשעה".
השופטת הדגישה שהבעייתיות אינה נעוצה במחסום עצמו, אלא בדרך הצבתו במעבר באופן שהפך אותו למכשול. הגורמים שהעידו מטעם העירייה וחברת הבטיחות לא הניחו את דעתה של השופטת כי עשו מאמץ סביר על מנת למנוע את התאונה, ולכן היא קבעה ששתיהן נחשבות למעוולות במשותף.
בתוך כך השופטת שוכנעה כי העירייה הייתה הגורם הדומיננטי בקביעת מיקום המחסומים והצבתם, ועל כן יש לחייבה באחריות מוגברת בשיעור של 65%. יתר האחריות (35%) הוטלה כאמור על החברה. על הקשישה לא הוטל אשם תורם.
בסוגיית הקשר הסיבתי קבעה השופטת שגרסת הקשישה כי נזקקה למטפלת רק בגלל התאונה, לא נסתרה. לאור זאת היא קבעה שעל העירייה והחברה לפצות אותה ב-285,048 שקל עבור כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות רפואיות, בהתאם לחלוקת האחריות ביניהן.
בנוסף חויבו השתיים לשלם לקשישה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 66,700 שקל.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ענת אשכנזי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין