משרד הביטחון שלל קצבת שאירים מאישה שטענה כי הייתה זוגתו של איש קבע שנפטר ב-2012. ערעור שהגישה האישה לוועדת הגמלאות התקבל באחרונה על אף שהיא והמנוח הפרידו מגורים וחשבונות שנתיים לפני מותו.
האישה הגישה את הבקשה המקורית לקצבת השאירים לממונה על הגמלאות במשרד הביטחון סמוך למותו של המנוח, ששירת כאיש קבע, ממחלה. האישה טענה כי הייתה זוגתו של המנוח משנת 2000 ולכן היא נחשבת לידועה בציבור וזכאית לקצבה.
אולם משרד הביטחון דחה את בקשתה על סמך מכתב ששלח המנוח בשנת 2010 למדור הגמלאות ובו ביקש לבטל את ההכרה במערערת כידועה בציבור שלו. משרד הביטחון ציין בפניה כי חוק הגמלאות מזכה ידועה בציבור בקצבת שאירים רק אם חיה בזוגיות עם העובד המנוח בשלוש השנים האחרונות לחייו.
בערעור שהגישה האישה בשנת 2014 לבית משפט השלום בתל אביב, היא טענה כי ניהלה עם המנוח זוגיות במשך כ-12 שנים. האישה אמנם הודתה כי שנתיים לפני מותו הם החליטו לסגור את החשבון המשותף ולהפריד מגורים, אך לטענתה, הם עדיין המשיכו בקשר הזוגי. כך למשל, היא המשיכה ליהנות מתמיכתו הכלכלית וסעדה אותו כשלקה במחלה שהובילה למותו.
לחיזוק טענותיה הציגה המערערת בבית המשפט תמונות משותפות שלה ושל המנוח, חוזי שכירות ודרישות תשלום ארנונה משותפות לה ולמנוח (שכתובתם המשותפת לא שונתה עד יום מותו).
המערערת טענה כי ברגעים האחרונים לחייו, משפחתו של המנוח ניצלה את מצבו הבריאותי הרופף כדי לנתק את הקשר ביניהם, ואף גרמה לו לשנות צוואה קודמת שבה הוריש לה את כל רכושו.
מהצד השני עמד הממונה על הסתייגותו. לתמיכה בעמדתו הוא זימן לעדות את בתו של המנוח, שסיפרה כי הקשר בין המערערת לבין אביה הסתיים באופן סופי בשנת 2010, והוסיפה כי אביה ניהל לאורך השנים קשרים רומנטיים עם נשים רבות, כך שמעולם לא היה מחויב למערערת באופן בלעדי.
כמו זוג נשוי
אולם עדויות של קרובי משפחה ומכרים של הזוג הציגו תמונה שונה לחלוטין מזו שתוארה על ידי הממונה ובתו של המנוח. אלה סיפרו כי המערערת והמנוח התנהלו כ"זוג נשוי לכל דבר ועניין", נהלו לבלות יחדיו ולהגיע יחד לאירועים משפחתיים במשך שנים וגם אחרי שנת 2010.
השופט שי משה מזרחי התרשם עד מאוד מעדויות אלה ומהתמונות שהציגה לו המערערת והגיע למסקנה כי הצדק עמה. לדעתו, ייתכן שבשנת 2010 המערערת והמנוח נפרדו למשך זמן מסוים, אולם יש עדויות לכך שבשלב מסוים הקשר ביניהם חודש והם חזרו לנהל קשר זוגי ומחייב.
כך למשל ציין השופט שלבני הזוג היה רכוש משותף שקנו יחדיו לשתי הדירות בהן חיו בנפרד, שהמנוח המשיך למסור לרשויות וגורמים נוספים את כתובת מגורי המערערת כאילו הייתה כתובתו, ושהמערערת סעדה אותו עד שמשפחתו מנעה זאת.
משכך, השופט קבע כי המערערת הצליחה להוכיח שהייתה הידועה בציבור של המנוח בשלוש השנים האחרונות לחייו כך שהיא עומדת בתנאי חוק הגמלאות וזכאית לקבל קצבת שאירים ממשרד הביטחון.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד לירז בן שיטרית - כץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין