אישה ביקשה להגדיל את קרן החוב של בעלה לשעבר בהוצאה לפועל לאחר שלא עמד באחד התשלומים שנקבעו בהסכם הגירושין. בקשתה נדחתה בבית המשפט למשפחה אך ערעור שהגישה הפך את התוצאה.
בהסכם גירושין מ-1999 התחייב בעל להעביר לאשתו תשלום חודשי במשך 14 שנה. הוא לא עמד בתשלום והאישה הגישה בקשה להגדלת החוב שלו כלפיה בהוצאה לפועל. בקשתה נדחתה לאחר שנקבע כי לא הוכיחה שהסכום לא שולם לה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה והבהיר שהנטל להראות שהסכום שולם מוטל על הגרוש.
בהסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין נקבעו סכומים שונים שעל הבעל לשלם לאישה. אחד הסעיפים קבע שהוא ישלם לה סכום של 125 דולר בכל חודש, החל ממועד חתימת ההסכם ועד ספטמבר 2013. בהסכם ניתנה לבעל האופציה לדחות את התשלומים הללו ולשלם אותם בפעם אחת עם יציאתו לפנסיה.
לאחר שהבעל פרש האישה הגישה לבית המשפט למשפחה תביעה לאכיפת ההסכם ופסק הדין בטענה שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו על פיו. במאי 2016 נפסק כי פסק הדין יבוצע בהוצאה לפועל. בעקבות זאת, האישה הגישה בקשה להגדלת קרן החוב והבעל הגיש התנגדות בטענת ״פרעתי״.
באפריל 2018 דחתה רשמת ההוצאה לפועל את בקשת האישה. בהחלטה נקבע שבין הצדדים שררו יחסים מיוחדים שכללו קיזוזים והתחשבנויות בלתי פורמליות. ״אין החייב או הזוכה יכולים להוכיח או אפילו לדעת בוודאות בעצמם מה שולם ומה לא שולם״ נכתב בהחלטה. בהמשך דחה בית המשפט למשפחה ערעור שהגישה האישה.
האישה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא טענה שהבעל לא הוכיח ששילם את הסכום ושינה את גרסאותיו שוב ושוב.
היא הוסיפה כל סכום ששילם לה בעלה לשעבר על פי ההסכם מתועד ומגובה בקבלות ואישורים פרט לתשלומים אלה. ״לא יעלה על הדעת שלא יהיה כל תיעוד ל-177 תשלומים חודשיים״, כתבה.
הבעל טען מצידו כי כשמדובר בבקשה להגדלת קרן החוב הנטל היה ונשאר על כתפי המבקשת להראות שלא קיבלה את התשלומים והיא לא עמדה בנטל זה. לדבריו, שילם את מלוא החוב עד שנת 2013.
שגגה משפטית
השופט נפתלי שילה קיבל את הערעור. הוא ציין שבהחלטה ובפסק הדין נפלה ״שגגה משפטית״ באשר לנטל הנדרש בבקשה להגדלת קרן חוב.
השופט הבהיר שהאישה הוכיחה שעל פי ההסכם מגיעים לה הכספים לאחר יציאת האיש לפנסיה ובכך יצאה ידי חובתה להוכחת העילה להגדלת קרן החוב. היא לא הייתה צריכה להוכיח שהאיש לא שילם לה סכומים אלה.
הוא הדגיש כי הנטל להוכיח שהסכומים שולמו לאישה מוטל כל כולו על האיש. הוא קבע שהאיש לא הרים כלל את הנטל להראות שפרע את החיוב. ״המשיב לא המציא ולו מסמך אחד המעיד כי חלק מסוים מהחיוב שולם״, כתב. ״אם נכונה טענתו כי עד שנת 2013 הוא שילם למבקשת "את הכל" כיצד לא קיימת ולו אסמכתא אחת על כך? כאמור, הנטל מוטל על כתפיו והוא כלל לא עמד בו״, סיכם.
בנסיבות אלה קבע השופט שקרן החוב של הבעל תגדל בהתאם לסכום החיוב.
האיש חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
- ב״כ המבקשת: עו"ד אורית מור סיניבר
- ב״כ המשיב: עו"ד שחר בוטון
עו״ד יניב גכתן
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.