שחקן כדורמים טבע למוות – משפחתו תפוצה במיליוני ש'

המנוח שקע לקרקעית הבריכה ונמצא כעבור 6 דקות. המחוזי קבע כי נוכחות של מציל הייתה עשויה למנוע את האסון. בנו, שצפה בהחייאה ופיתח פוסט-טראומה, יפוצה בנפרד

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישו אלמנתו וילדיו של שחקן כדורמים, אשר טבע למוות לפני כ-11 שנה במהלך אימון בבריכת קיבוץ שמיר. השופט יוסי ברכיה קבע כי הקיבוץ התרשל בכך שלא הציב במקום מציל. לצד הפיצוי לעיזבון ולתלויים, נפסק לבנו של המנוח - שהיה בן 17 וחצי בזמן האסון ולקה בפוסט טראומה - פיצוי של כ-2 מיליון שקל.

המנוח, יליד 1962, שיחק בקבוצת הכדורמים הפועל שמיר גליל עליון. ביולי 2015, לקראת סיום אימון, הוא התעייף, ביקש להתחלף ונעמד בצד הבריכה. המשחק נמשך, ובשלב מסוים שקע המנוח מבלי שהבחינו בכך. רק לאחר שהאימון הופסק והשחקנים התרכזו בצד אחד של הבריכה, התגלה המנוח בקרקעית. הוא נמשה ללא הכרה, ומאמצי ההחייאה לא צלחו.

בני המשפחה טענו כי קיבוץ שמיר, כבעלים ומפעיל של הבריכה, התרשל בין היתר בכך שלא דאג לנוכחות מציל. הקיבוץ והמבטחת שלו חלקו על האחריות וטענו, בין היתר, כי לא הייתה חובה להציב מציל באימון סגור של קבוצת ספורטאים מיומנים. עוד התעוררה מחלוקת בשאלה אם המנוח מת מטביעה או מאירוע לבבי או מוחי שקדם לכך.

השופט ברכיה קבע על סמך העדויות כי המנוח שהה מתחת למים לפחות שש דקות, ובסבירות גבוהה אף יותר. הוא גם קיבל את העדויות שלפיהן במהלך ההחייאה יצאו מים מפיו של המנוח, והעדיף את חוות דעת מומחה התביעה שלפיה המוות נגרם מטביעה.

ניתן היה להצילו

בית המשפט דחה את טענת הקיבוץ שלפיה אימון כדורמים סגור אינו מחייב מציל. נקבע כי המונח "פתוחה לציבור" בתקנות הרלוונטיות אינו מוגבל לרחצה חופשית, וכי גם חברי קבוצת כדורמים הם "ציבור" לצורך העניין. "אין כל היגיון בטיחותי או משפטי להבחין בין אדם הטובע במסגרת 'שחיה חופשית' לבין אדם הטובע במסגרת אימון ספורטיבי סגור. הסכנה בשני המקרים היא זהה לחלוטין", חידד השופט.

נקבע כי בזמן האימון היו אמנם משתתפים בעלי הכשרת מציל, אך איש מהם לא שימש כמציל רשמי שתפקידו היחיד להשגיח על הנעשה במים. היעדרו של מציל, למסקנת השופט, היווה הן הפרת חובה חקוקה והן התרשלות. הוא הבהיר כי אילו נכח מציל כאמור, היה "סיכוי מצוין" שהיה מבחין בשקיעת המנוח בזמן אמת או בסמוך לכך, וחייו בסבירות גבוהה היו ניצלים.

השופט הפנה בהקשר הזה לעדות מומחה ההגנה בעצמו, שאמר בחקירתו דברים טריוויאליים למדי, כי חילוץ מהיר משפר תמיד את סיכויי ההישרדות: "ככל שמוציאים אותו יותר מהר זה תמיד יהיה יותר טוב. זה כלל הזהב ברפואה".

לבנו של המנוח, שפיתח בעקבות האירוע פוסט טראומה ונכות פסיכיאטרית, נפסקו כ-2 מיליון שקל (לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי). לאלמנה נפסקו כ-900 אלף שקל (לאחר ניכוי קצבת שאירים). לשלושת הילדים האחרים נפסקו כ-155 אלף שקל כל אחד. לסכומים יתווספו שכר טרחת עו"ד בסך כ-800 אלף שקל, והוצאות משפט.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.