בני הזוג טענו שבכלל לא רצו למכור את ביתם שבקיבוץ זיקים וחתמו רק כי הוטעו על ידי הרוכשים אך השופט אריאל ואגו קבע באחרונה שזיכרון הדברים מ-2016 הוא הסכם מכר לכל דבר.
במאי 2016 ראו בני זוג תושבי אשקלון מודעה באינטרנט שבה הוצע למכירה בית בן 4 חדרים בהרחבה של הקיבוץ זיקים הסמוך.
הם הגיעו לבקר בבית ומצאו אותו מתאים לצרכיהם. המשא ומתן שניהלו מול המוכרים התקדם וחודש לאחר מכן נחתם ביניהם זיכרון דברים.
המסמך, שנוסח על ידי עורך דינם של הרוכשים, כלל התחייבות הדדית של הצדדים למכור ולרכוש את הבית תמורת 2.1 מיליון שקל.
לאחר החתימה התקבלו הרוכשים לקיבוץ והחלו להתכונן למעבר. אך אז שלחו להם המוכרים הודעת "ווטסאפ" בה כתבו שהם מבקשים לבטל את העסקה. מהודעות נוספות שקיבלו הם הבינו שהמוכרים לא רואים בזיכרון הדברים מסמך מחייב ומבקשים להתנער מהעסקה.
בעתירה שהגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני כחצי שנה ביקשו הרוכשים להצהיר שזיכרון הדברים הוא הסכם מכר לכל דבר ויש לאכוף אותו.
המוכרים טענו מנגד שהרוכשים הביאו עמם את המסמך לפגישה "מוכן" והם מצדם לא קראו אותו לעומק, לא הבינו שמדובר בעסקת מכר וחשבו שהם רק מעניקים לרוכשים "זכות קדימה" לקנות את הבית למקרה שיחליטו סופית למכור.
לטענתם, לאחר החתימה הרוכשים פתחו ב"מסע אובססיבי ומציק" לממש את עסקת המכר, כשהם עצמם בכלל לא רצו עדיין להיפרד מביתם.
טענה נוספת שהעלו המוכרים הייתה שבזיכרון הדברים התנו הצדדים את ביצוע העסקה בכך שאין "מניעות" כלשהי לבצע אותה מבחינת מצב הזכויות של הבית. אלא שלדבריהם, הסכם החכירה שלהם עם רשות מקרקעי ישראל אינו מאפשר להם להעביר את זכויותיהם לאחרים לפני תום 5 שנים ממועד החתימה (2015) ותקופה זו טרם חלפה.
בלון ניסוי
"המוכרים הם אנשים מהישוב, בגירים, הורים לילדים, משכילים ועובדים למחייתם בתחומי עיסוק הדורשים הבנה והתמצאות ברזי החיים" כתב השופט אריאל ואגו בפתח דבריו וציין שטענתם כי "לא הבינו" שמדובר בהסכם מכר מופרכת.
הוא הדגיש שבפגישות בין הצדדים המוכרים לא הבהירו לרוכשים שהצעת הבית למכירה היא מעין "מניפולציה" ו"בלון ניסוי" שהפריחו לאוויר ושהם בעצם לא מעוניינים למכור אלא רק להעניק מעין זכות קדימה.
השופט הבהיר שזיכרון הדברים הוא מסמך מפורט, מודפס ומסודר שמופיעים בו כל הפרטים המהותיים המעידים ללא ספק על "גמירות דעת" של שני הצדדים להתקשר בעסקה.
הוא גם הזכיר את החזקה המשפטית שלפיה מי שחותם על מסמך מודע למה שחתם עליו, וציין שבכל מקרה לפי גרסת המוכרים עצמם הוכנסו למסמך מספר סעיפים ביוזמתם, כך שלא יכול להיות שלא קראו אותו.
הטענה היחידה שעוררה התלבטות מסוימת אצל השופט הייתה בעניין המניעות בשל ההתחייבות מול רמ"י אך בסופו של דבר גם היא נדחתה על ידו.
השופט קבע שהמוכרים הציגו תמונה חלקית של ההסכם מול רמ"י וקריאה מדוקדקת שלו מעלה שהם רשאים להעביר את זכויותיהם לאחרים אם חלפו 5 שנים ממועד קבלת טופס 4. מאחר שאת הטופס הם קיבלו ב-2012 הם יכולים להעביר את הזכויות לרוכשים בקרוב כך שאין מניעות אמיתית לביצוע ההסכם, סיכם השופט.
בנסיבות אלה קיבל השופט את העתירה וקבע שזיכרון הדברים הוא הסכם מכר תקף המחייב את הצדדים.
המוכרים חויבו בהוצאות של 15,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד אהרון שוורץ
- ב"כ המשיבים: עו"ד צמח גרין
עו"ד ישי דאב
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין