חרף הסכם הפוטר אותו ממזונות: תבעה מהגרוש 16,000 ש' בחודש

האם טענה כי הסכם הגירושין נערך באמצעות עורך דינו של האיש כשאינה מיוצגת, תוך ניצול מצבה הרגשי והכלכלי - וכי צורכי הילדים נזנחו. בקשתה למזונות זמניים נדחתה 

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה בקשת אם ל-3 נערים לחייב את בעלה לשעבר במזונותיהם - לרבות מדור והוצאות חינוך ובריאות - בסך כ-16 אלף שקל. הבקשה הוגשה קצת יותר משנה לאחר שהצדדים חתמו על הסכם גירושין הפוטר לחלוטין את האב ממזונות, נוכח אחריות הורית משותפת. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה שעל פניו, האם הפריזה בתיאור צרכי ילדיה.

המבקשת והמשיב התחתנו ב-2011 והביאו לעולם שני בנים (14.5, 13) ובת (11.5). בשלב מסוים עלתה מערכת היחסים על שרטון, ובדצמבר 2024 בני הזוג התגרשו. במעמד ניתוק הקשר חתמו הצדדים על הסכם גירושין הקובע אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווה, במתכונת של שבוע-שבוע עם הילדים. במסגרת זו נקבע שהאב יהיה פטור ממזונות, וכי כל הורה יישא בהוצאות הקטינים כשהם עמו.

חרף זאת, כעבור כשנה ורבע פנתה האם לבית המשפט בבקשה לחייב את בעלה לשעבר בדמי מזונות ומדור ילדיהם, לרבות הוצאות חינוך ובריאות, בסך חריג של 15,881 שקל לחודש. היא סיפרה שהסכם הגירושין – אשר לטענתה מזניח את צרכי ילדיה - נערך חד צדדית באמצעות עורך דינו של האב, "תוך ניצול פערי הכוחות ומצבה הרגשי והכלכלי באותה עת".

בתוך כך טענה האם שבפועל, זמני השהות השוויוניים אינם מקוימים, וכי בעלה לשעבר מרבה לטוס לחו"ל ומותיר את ילדיהם איתה, לרבות במקרים של צורך רפואי בזמנים שלו. מנגד טען האב שגרושתו משקרת, וכי למעט בפעם אחת שהיא "גיבתה" אותו עם הילדים - מתכונת השבוע-שבוע שנקבעה בהסכם מתקיימת כסדרה.

האב אף התכחש לטענת האם שלא הייתה מיוצגת בתהליך עריכת ההסכם, וכי המסמך אינו לוקח בחשבון את צרכי ילדיהם. הוא האשים אותה בהפרזה בסכום הנתבע, ועתר לכבד את ההסכמות כפי שעוגנו.

טענות שהקדימו את זמנן

בראשית דבריה הבהירה השופטת אוחיון גליקסמן כי מדובר בבקשה למזונות זמניים, כך שטענות הצדדים ביחס לנסיבות חתימת ההסכם, הלכה למעשה, הקדימו את זמנן, ומקומן להישמע במסגרת ההליך העיקרי. בשלב זה ניגשה השופטת לברר האם מוצדק לחייב את האב במזונות במנותק מההסכם – קרי בהתחשב בגיל הילדים, צרכיהם, הכנסות הצדדים וחלוקת זמני השהות.

בתום הבדיקה רשם האב ניצחון מזהיר על גרושתו, וזאת בכל ארבעת הפרמטרים. בראש ובראשונה הוסבר שמדובר בקטינים מעל גיל 6, כלומר שאין חיוב מזונות אבסולוטי על האב. יתרה מכך, בשלב זה טרם הופרכה גרסתו שזמני השהות מתקיימים בהתאם למעוגן בהסכם, כלומר חצי-חצי. לא זו אף זו, השופטת מצאה שיחס ההכנסות הפנויות של הצדדים יחסית שווה, ואפילו נוטה מעט לטובת האם.

אשר לצרכי הילדים, כאן מצאה השופטת שהאם קצת קפצה מעל לפופיק. "על פניו", כתבה, "הוצאות הקטינים פורטו באופן מופרז". השופטת הסבירה שהחזקה הקיימת בפסיקה לעלות צרכי ילד המבלה בין שני בתי הוריו נמוכה בהרבה מהנטען על-ידי המבקשת, ועומדת על כ-2,500 שקל. למסקנתה, אין הצדקה לסטות מכך במקרה שלפניה.

כך או אחרת, הבהירה השופטת לסיום, בהתחשב ביחס ההכנסות הפנויות של הצדדים וזמני השהות שלהם עם ילדיהם – שכאמור נמצאו, על פניו, כשווים – הרי שאין בנמצא הצדקה לחייב את האב במזונות זמניים כלשהם, לא כל שכן בסכומים המופקעים בהם נקבה האם. לסיכום, לעת הזו לא שונתה המתכונת שלפיה הצדדים יישאו בהוצאות ילדיהם כשהם עימם, כאשר המשך בירור לתיק נקבע לתחילת חודש יוני.

• ב"כ המבקשת: עו"ד גלית מסיקה
• ב"כ המשיב: עו"ד דני גל

להחלטה המלאה בתיק תלה"מ 53765-03-26

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.