בית המשפט קיבל את תביעת המתווך לדמי תיווך בעסקת נדל״ן בה היה מעורב לאחר שנקבע כי מוכרי הקרקע התנהלו כלפיו בחוסר תום לב קיצוני
השופטת עדנה יוסף-קוזין קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש מתווך לתשלום דמי התיווך שהובטחו לו. המתווך הציע את שירותיו ליזם שביקש למכור מגרשים בתל מונד. היזם ״משך״ אותו וסירב לחתום על הסכם התיווך עד שהמתווך יביא קונה. כשהמתווך הביא את הקונה והעסקה התקדמה היזם התנער ממנו. בנוסף התברר שחלק מהקרקעות שייכות בכלל ליזם אחר והשניים עשו יד אחת כדי להתחמק מתשלום דמי התיווך. השופטת כתבה כי התנהלות הנתבעים ״שמה לאל כל ערך של יושר, אמת, הגינות ואמינות״.
התובע סיפר שב-2016 יצר קשר עם יזם נדל״ן, הנתבע, שבבעלותו חברה המחזיקה מקרקעין בתל מונד. הוא התעניין בשטח למטרת בניית בתים ל-60 משפחות מצרפת. השניים נפגשו והנתבע ערך לו סיור בשטח שכלל ארבע חלקות.
זמן לא רב לאחר מכן התובע עדכן את הנתבע שהצרפתים אינם מעוניינים לקנות את השטח אך הוא איתר רוכש פוטנציאלי אחר שמעוניין, יזם נדל״ן שחתם מולו על הסכם תיווך.
לדברי התובע, בפגישה בינו לבין הנתבע סוכם כי דמי התיווך יהיו בסך 200,000-220,000 שקל. הנתבע רשם את פרטי העסקה על פתק בכתב ידו וביקש כי טרם החתימה על הסכם התיווך יפגוש את הרוכש הפוטנציאלי כדי לראות אם הוא רציני.
הפגישה התקיימה כמה ימים לאחר מכן והרוכש הסכים לקנות את כל ארבע החלקות תמורת 51 מיליון שקל.
לאחר מכן, לטענת התובע, התכחש הנתבע להתחייבותו לשלם דמי תיווך וטען שהקרקעות לא שלו אלא של יזם אחר. כשתובע פנה ליזם השני הוא התנער ממנו בטענה שאינו מכיר אותו. לאחר ביצוע העסקה הוא קיבל את שכרו מהרוכש, סך של 200,000 שקל, אך שני המוכרים סירבו לשלם את דמי התיווך.
התובע הדגיש כי בדיעבד התברר לו כי שתי חלקות שייכות ליזם אחד ושתיים ליזם השני, וכי השניים פעלו בשיתוף פעולה כדי לחמוק מאחריותם לשלם לו דמי תיווך.
הנתבעים טענו כי בהעדר הסכם תיווך התובע אינו זכאי לשכר. הם הוסיפו שהוא לא היה ״הגורם היעיל״ בקידום העסקה.
מתוחכמים ובעלי ניסיון
השופטת עדנה יוסף-קוזין מבית משפט השלום בפתח תקווה קיבלה את גרסת התובע במלואה וקבעה כי עדותו הייתה כנה, מהימנה וללא דופי.
לקביעתה, הנתבעים הסתירו מהתובע ומהקונה את העובדה ששתיים מהחלקות שהציע למכירה שייכות לחברה שנמצאת בבעלות היזם השני, שזהותו הוסתרה עד לשלבים מתקדמים. עוד נקבע כי הם ניהלו מגעים מול הרוכש מאחורי גבו של התובע.
השופטת הבהירה כי חוק המתווכים קובע שמתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך רק בקיומו של הסכם תיווך בכתב. התגברות על הדרישה הבסיסית לקיומו של חוזה תיווך בכתב אפשרית, אך זאת במקרים חריגים וקיצוניים.
במקרה זה, אף שלא נעשה בין הצדדים הסכם בכתב, הונחו ראיות למכביר המוכיחות הן את העובדה שבין הצדדים נעשה הסכם תיווך.
היא קבעה שמדובר במקרה מובהק שבו הנתבעים פעלו בחוסר תום לב, תוך שהם נתלים בהיעדר הכתב כהצדקה לאי התשלום. ״אין לעודד התנהגות זו, אשר שמה לאל כל ערך של יושר, אמת, הגינות ואמינות...בהתאם, יש להעדיף, בנסיבות, את עקרון תום הלב על פני דרישת הכתב״.
לפיכך חייבה השופטת את הנתבעים לשלם לתובע 234,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל ואגרה.
- ב״כ התובע: עו"ד תום סטרוגו
- ב״כ הנתבעים: עו"ד מנשה וחניש
עו״ד אבינעם גואלמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין