את רוב הנכס ירשו צאצאיו מנישואיו הראשונים אך רבע ממנו עבר מכוח צו ירושה לקרוביה של אשתו השנייה. תביעה שהגיש אחד מנכדיו להצהיר כי הקרובים הסתלקו או ויתרו על חלקם בדירה נדחתה
השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה לאחרונה תביעה שהגישו ילדיו ונכדיו של אדם שנפטר לפני כ-44 שנה נגד אחייניה של אשתו השנייה. התובעים ביקשו להצהיר כי האחיינים ויתרו על חלקם בדירה שהותיר האב, שאת חלקה ירשה אשתו. בהליך התברר כי נכדו של המנוח, הרוח החיה מאחורי התביעה, זייף את חתימת הנתבעים על הסכם מכר ולכן הם חזרו בהם מהסתלקותם מעיזבונו. בסופו של דבר הדירה תימכר והתמורה תחולק בין כל הצדדים בהתאם לחלקם בנכס.
האב נפטר ב-1978. הוא היה נשוי לאשתו הראשונה ומנישואים אלה נולדו להם שתי בנות. אחת הבנות הלכה לעולמה והותירה בעל ושלושה ילדים, הם התובעים לצד הבת שנותרה בחיים.
לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא האב לאשתו השנייה. לא היו להם ילדים משותפים. האישה השנייה נפטרה ב-1999 ויורשיה הם אחייניה, צאצאי אחייותיה שנפטרו לפניה.
האחיינים יחד עם צאצאי האב מנישואיו הראשונים נרשמו כיורשיו מכוח צו ירושה שניתן ב-2006.
נכדו של המנוח, שייצג את התובעים, סיפר שאת דירת המחלוקת רכש סביו עם אשתו הראשונה. לטענתו, לאחר פטירת האישה השנייה הביעו הנתבעים (אחייניה) את הסכמתם להסתלק מחלקם בדירה. זאת, כמחווה של רצון טוב ומאחר שחלקם בנכס היה קטן.
ואולם, מכיוון שאחת האחייניות חסויה בית המשפט לא אישר את הסתלקותה. בנסיבות אלה טען הנכד כי נערכו הסכמי חלוקה בין היורשים בהם צוין כי זכויות הנתבעים בדירה יעברו לתובעים.
לדבריו, רשם המקרקעין סירב לרשום את ההסכמים שכן לא כל הנתבעים חתמו עליהם. זמן קצר לפני הגשת התביעה מכרו חלק מהנתבעים את זכויותיהם בדירה לקרובי משפחתם, בניגוד להתחייבותם לוותר על הנכס.
הנכד ביקש להצהיר כי הזכויות בדירה שייכות לתובעים בלבד.
הנתבעים טענו מנגד כי הנכד ביצע שלל פעולות בלתי חוקיות לשם הגשמת שאיפתו לנשל אותם מהדירה, כשהאחרונה שבהם היא זיוף של הסכם מכר לפיו הם מכרו לכאורה את זכויותיהם בדירה לתובעים תמורת 500,000 שקל. דבר ההסכם הפיקטיבי נודע להם במקרה כשקיבלו דרישות לתשלום מס בעקבות העסקה שלא ביצעו.
הם טענו כי אמנם בעבר חלקם חתמו על תצהירי הסתלקות מעיזבון האב אך ההסתלקות לא נכנסה לתוקף. הנתבעים הבהירו כי הם חזרו בהם מהוויתור שנעשה בעבר לנוכח התנהלות הנכד ומעשי המרמה.
חוסר תום לב
השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב קבעה שאין תוקף להסתלקויות או לוויתור של הנתבעים. זאת, בין היתר, כי תצהירי ההסתלקות שנערכו בשנים 2007-2010 לא קיבלו ביטוי משפטי בתיקון צו הירושה כמתחייב.
באשר לזיוף החתימות על הסכם המכר ציינה השופטת כי גם אם הנכד לא פעל בכוונת זדון, אין ספק כי הייתה פה חציית קו אדום בהתנהלות התובעים כלפי הנתבעים וכי הנכד פעל בחוסר תום לב, תוך העמדת הנתבעים בסיכון מול רשויות המס בגין הצהרה כוזבת על תמורה שלא שולמה.
במכלול הנסיבות, בהן ההסכמה של הנתבעים לוותר על זכותם בדירה נותרה "על הנייר" קבעה השופטת שיש להעדיף את זכויות הנתבעים על פני זכויות התובעים.
לפיכך היא דחתה את התביעה והורתה על פירוק שיתוף בנכס.
התובעים חויבו בהוצאות בסך 35,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 53504-03-18
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יורם ביתן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין