אמו של האיש הורישה את רכושה לבתה ולבעלה, ונישלה אותו. לאחר מותה ניתן צו ירושה לקיום הצוואה. רק כשלוש שנים וחצי לאחר מכן ביקש הבן לבטל את הצו. שתי ערכאות דחו את הבקשה בשל שיהוי
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש אדם על החלטה לדחות על הסף את בקשתו לבטל צו שהורה על קיום צוואת אמו. האם המנוחה הורישה את רכושה לבתה ולבעלה ונישלה את בנה. לאחר מותה ניתן צו לקיום צוואתה. שלוש שנים וחצי לאחר מכן ביקש הבן לבטל את הצו וטען כי העיכוב בהגשת הבקשה נבע מקשיים נפשיים וכלכליים וכן בשל משא ומתן שנוהל בנושא, אך בית המשפט קבע שאין הצדקה לשיהוי.
האם נפטרה ביוני 2015. היא הותירה בעל ושלושה ילדים. בעלה, אבי הילדים, נפטר אחריה בספטמבר 2019.
כחצי שנה לאחר מות האם הוציאה הרשמת לענייני ירושה צו לקיום צוואתה (הצוואה נחתמה ב-2010). לפי הצוואה, בתה של המנוחה ובעלה הם הנהנים היחידים של עיזבונה.
ביולי 2019, כחודש לאחר פטירת האב, הגיש הן תביעה לביטול צו קיום הצוואה. הוא טען שאמו לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ולא ידעה שהיא מוחתמת על צוואה, שסבלה מדמנציה, שהיתה בלתי כשירה לערוך צוואה והחתימה על הצוואה איננה חתימתה.
הוא הסביר שהגיש את התביעה בעיכוב כי לקח לו זמן להתאבל על מותה של אמו האהובה, לגייס משאבים כלכליים וכי הצדדים ניהלו משא ומתן בשנים אלו על מנת להגיע לפשרה.
האחות שזכתה ברכוש לפי הצוואה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. היא טענה שאחיה ידע על קיום הצוואה ולא התנגד לה, וגם לא מנע את העברת נכסי האם ליורשים.
היא הוסיפה שאין כל יסוד לטענות אחיה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב או שהיא לא היתה כשירה.
בית המשפט למשפחה קיבל את עמדת האחות ודחה את התביעה על הסף בשל שיהוי.
הבן לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור. הוא טען כי דחייה על הסף היא סעד קיצוני, והיה מקום לאפשר לו להעלות טענות לגופו של עניין.
הבן התמקד בטענה כי במהלך השנים שחלפו מאז מות האם הוא ניהל משא ומתן מול אחותו במטרה להגיע לפשרה, ורק כשהבין שאין לכך סיכוי, הגיש את התביעה.
ישב בחיבוק ידיים
השופט נפתלי שילה הבהיר כי אמנם כשבית המשפט נדרש לשקול אם לדחות תביעה על הסף עליו להימנע מכך אם יש סיכוי, ולו קלוש, לתביעה. ואולם, המצב שונה שעה שמדובר בתביעה לביטול צו קיום צוואה שמעמדו דומה לפסק דין. במצב כזה, יש לבחון קריטריונים מקדימים ובין היתר האם היה הצדק סביר לחוסר המעש של המבקש בזמן אמת.
השופט כתב שהבן הגיש את התביעה בשיהוי ניכר, שכן אין מחלוקת שידע את כל טענותיו כנגד קיום הצוואה במועד בו הוקראה הצוואה לנהנים בסמוך לפטירת האם.
כמו כן, הבן לא ציין פרטים בנוגע לאותו משא ומתן שהתנהל לטענתו מול אחותו. זאת ועוד, הבן ניהל תביעות רכושיות נגד אביו ב-2018 ולא הזכיר במסגרתן שיש לו טענות נגד צוואת האם.
השופט הוסיף שאין לעודד מצב בו מי שסבור שיש לו טענות כבדות משקל נגד צוואה, יישב בחיבוק ידיים ולא יגיש התנגדות בזמן.
בנסיבות אלה דחה השופט את הערעור.
הבן חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 40,000 שקל.
השופטות צילה צפת ועינת רביד הצטרפו לתוצאה.
- ב״כ המערער: עו"ד אבי גפן
- ב״כ המשיבים: עו"ד זוהר לנדה
עו"ד דליה בן-נון עשהאל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין