הניסיון של הרכבת וחברת הביטוח "הפניקס" להטיל ספק באמינות גרסתה של החיילת כשל, ובית המשפט קבע כי מדובר בתאונת דרכים. סכום הפיצויים הועמד על 245 אלף שקל, לא כולל הוצאות משפט.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה של צעירה שנפגעה בתאונת דרכים כשנפלה ונקעה את הקרסול בזמן ירידה מרכבת צפופה. השופט יובל גזית דחה את נסיונותיהן של הרכבת וחברת הביטוח שלה "הפניקס" להטיל ספק בגרסת התובעת לגבי התאונה וחייב אותן לשלם לה פיצויים של 245 אלף שקל על הפסדי שכר, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת הזולת בנוסף להוצאות משפט של 37,250 שקל.
הצעירה כיום בת 24, הייתה חיילת כבת 19 כשנפלה עקב צפיפות בתום נסיעה ברכבת. ממקום האירוע היא הובהלה לטענתה למרפאה בכפר סבא ושם אובחן אצלה נקע בקרסול שמאל.
בתביעה שהגישה לפי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד הרכבת וחברת הביטוח, טענה הצעירה כי מאז התאונה היא סובלת מכאבים עזים ומהגבלה תפקודית משמעותית.
היא ציינה כי התאונה גדעה את חלומה לקריירה בתחום הריקוד, וכיום היא סטודנטית למשפטים שממלצרת לפרנסתה אך לא מצליחה לעבוד הרבה משמרות משום בשל הכאבים ברגלה.
מנגד טענו הרכבת והפניקס כי האירוע כלל לא התרחש והטילו ספק באמינות התובעת שלטענתם לא מסרה גרסה עקבית. עוד הן טענו כי כלל לא מדובר בתאונת דרכים משום שהרכבת שימשה כזירה בלבד והנפילה אירעה ללא כל קשר לשימוש התעבורתי שלה.
באשר לנזקי התובעת נטען כי היא הפריזה בהשלכות התפקודיות של הפגיעה הזניחה. הנתבעות הפנו לכך שהתובעת לא הוכיחה כי נאלצה לוותר על משמרות מלצרות בגלל הפגיעה ומכל מקום היא יכולה לעבוד בתחום אחר. בנוסף הוצגו בבית המשפט תמונות של התובעת מטיילת ברחבי העולם ויוצאת ל"טרקים".
הגזימה עם הנזקים
השופט גזית דן בשלב הראשון בסוגיית האחריות וסיווג התאונה וקבע כי הוא מקבל את גרסת התובעת שאוששה על ידי ידיד שעמו שוחחה בטלפון כשנפגעה. "מצאתי את עדותה אמנה, סדורה ועולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה", כתב השופט תוך שהדגיש כי התובעת לא נפלה גם בחקירה הנגדית ו"תשובותיה נשארו חד-משמעיות".
בנוסף נקבע כי אין מחלוקת שיציאה מרכבת קשורה לשימוש התעבורתי שלה, שכן התובעת ירדה ממנה כדי לסיים את הנסיעה ואילו הרכבת המשיכה בדרכה. בכך נדחתה טענת הנתבעות כי לא הייתה זו תאונת דרכים.
מכאן, עבר השופט לשלב השני והוא שומת הנזק והפיצויים המגיעים לתובעת. נקבע כי אמנם האורתופד שמונה בתיק כמומחה רפואי מצא שלתובעת 10% נכות קבועה אך נכותה התפקודית נמוכה יותר. בהקשר זה קיבל השופט את טענת הנתבעות כי התובעת הפריזה לחלוטין ואף לא הוכיחה פגיעה משמעותית (או בכלל) בשכרה. השופט אף לא התרשם מטענות התובעת על "אובדן חלום הריקוד" נוכח הועבדה שלא הציגה כל ראיה שעסקה בריקוד באופן מקצועי.
בסיכומו של עניין השופט העמיד את שיעור הנכות התפקודית של התובעת על 5% ופסק לה בהתאם לכך פיצויים של 245 אלף שקל על הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וכן כאב וסבל. הנתבעות חויבו בנוסף בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 37,250 שקל.
עו"ד מורן בן יצחק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין