האב תבע שהמשמורת תהיה אצלו בטענה שהמעבר יטלטל את הבנות. אלא שבית המשפט קבע כי לנוכח העובדה ששתיים מהן עדיין קטנטנות והתרשמות המומחים כי שני ההורים טובים וכשירים, אין עילה לסטות מהוראות החוק.
בית המשפט למשפחה בחיפה קבע לאחרונה כי שלוש בנות – הגדולה בת 6 – יהיו במשמורת אמן ויגורו איתה בעיר מרוחקת מזו בה נשאר האב ובה חיה המשפחה עד לפרידת ההורים. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה כי אין עילה לסטות במקרה הזה מחזקת הגיל הרך, שלמרות הקריאות לבטלה עדיין שרירה וקיימת בספר החוקים. גם העובדה שהבת הגדולה כבר הגיעה לגיל 6, פסקה, לא רלוונטית משום ששלוש האחיות צריכות להיות יחד.
שני ההורים – שנפרדו לפני כשנה וחצי – תבעו לקבל משמורת על הבנות. האם, שמאז הפרידה עזבה את היישוב בו התגוררו ועברה לגור בעיר מרוחקת לצד משפחתה, תבעה לאפשר את המעבר עבור הבנות. האב, לעומת זאת, טען כי המעבר יזיק להן ויגרום לטלטלה נפשית מיותרת.
כל אחד מההורים העלה בנוסף טענות קשות לגבי תפקודו של האחר: האם טענה כי האב אדם אלים ואגרסיבי, שבייש אותה ברחבי היישוב. מנגד, האב טען כי האם עסוקה בפיתוח הקריירה ולא משקיעה בבנות.
אלא שגם עובד סוציאלי וגם פסיכולוג שמונה כמומחה אישרו כי המסוגלות ההורית של שני ההורים טובה מאוד ולשניהם קשר טוב וחם עם בנותיהם. עם זאת, העובד הסוציאלי סבר כי אין לאפשר את מעבר הבנות לעיר המרוחקת בה מתגוררת האם משום שהן זקוקות ליציבות. לעומתו, הפסיכולוג היה בדעה שיש לאפשר את המעבר תוך הקפדה על שמירת קשר עם האב.
רק במקרים קיצוניים
השופטת גילה ספרא-ברנע ציינה כי לנוכח גילאי הבנות מתקיימת חזקת הגיל הרך הקובעת כי עד גיל 6 המשמורת תהיה אצל האם. השופטת ציינה כי אף שנשמעו קריאות לביטול החזקה היא עדיין לא נמחקה מספר החוקים והאפשרות לסטות ממנה שמורה למקרים קיצוניים בלבד.
השופט ציינה כי לנוכח חוות הדעת הטובות לגבי שני ההורים, אין סיבה לשלול מהאם את המשמורת, גם לא בשל המעבר. הרצון של האם לפתוח דף חדש בחייה לא גורעת מהמסוגלות ההורית שלה ואף לא מטובת הקטינות, קבעה.
השופטת הוסיפה והתייחסה לטענה שהעלה האב, ולפיה מאחר שהבת הגדולה הגיעה לגיל 6 חזקת הגיל הרך לא חלה על שלוש הבנות גם יחד. בהקשר זה היא קבעה כי מאחר שלא עולה על הפרק הפרדה בין האחיות, וכאשר שתיים מהן עדיין בשלבי בגמילה מחיתול ומוצץ, טובתן אינה להתנתק מאימן.
השופטת קבעה עוד כי בנוגע למעבר העדיפה את עמדת הפסיכולוג שחוות דעתו הייתה מקיפה יותר וממנה אף עלה כי הקטינות מסוגלות לבצע את המעבר בהצלחה.
לסיכום השופטת ציינה כי להתרשמותה המעבר לגור עם האם ייטיב עם הילדות יותר מאשר הישארותן בבית האב. בתוך כך היא הוסיפה כי בחרה שלא להתייחס לטענות ההדדיות הקשות שהטיחו ההורים זה בזו, שהרי בסופו של יום גורמי המקצוע קבעו כאמור כי שניהם הורים טובים וכשירים.
לפיכך נקבע כי המשמורת תהיה אצל האם. עם זאת, השופטת קבעה לאב הסדרי שהות נרחבים וחייבה את האם לספק לו יחידת דיור שבה יוכל לשהות עם הבנות באמצע השבוע כשהן לנות אצלו. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ האם: עורך דין שלמה עובדיה, עו"ד ענבל הראל
- ב"כ האב: אודליה חן, עו"ד לענייני משפחה
- האפוטרופא לדין: עו"ד זיו-זהבה יאיר
עו"ד זהר מימוני
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין