עם התפרצות מחלת הסרטן אצל עובדת ניקיון, היא נותרה ללא יכולת תפקוד ובמשך 4 שנים חיה על קצבת נכות. אלא שבתום התקופה נמסר לה כי הזכאות נגמרה. תביעה שהגישה לפני כשנה התקבלה באחרונה.
האישה, ילידת 1956, עבדה שנים רבות בעבודות ניקיון. בשנת 2010 היא חלתה בסרטן הרחם ונאלצה לעבור ניתוח לכריתתו. אלא שלרוע המזל, המחלה חזרה כעבור שנה ושוב היא נאלצה לעבור סדרת טיפולי הקרנות שפגעו ביכולת שלה לעבוד.
לאחר שהגישה לראשונה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, היא הוכרה כבעלת אי כושר עבודה מלא, ואושרה לה קבצת נכות למשך 4 שנים ברציפות. בהמשך, בתום תקופת הזמניות נבדקה התובעת שוב ונקבעה לה נכות רפואית מזכה, אך היא לא עברה את סף אי הכושר ותשלום הגמלה הופסק למשך כ-4 חודשים.
בעת שהגישה התובעת תביעה מחודשת שוב נקבעה לה נכות רפואית מזכה (77%) , אלא שהפעם היא סווגה כ- "עקרת בית" ולא כעובדת ("משתכרת") ולכן נקבעה לה דרגת אי כושר של 60% בלבד.
בהקשר זה ראוי לציין כי לשאלת הסיווג יש משמעות רבה המשליכה על קביעת הזכאות לקצבת נכות, שכן סיווג כ"משתכרת" משמעותו החלת תנאים מקלים לקבלת קצבה לעומת התנאים החלים על עקרת בית. לפי הוראות החוק, "משתכרת" זו מי שעבדה שנה רצופה או שנתיים לא רצופות מתוך 4 שנים שקדמו להגשת התביעה למוסד.
לטענת הביטוח לאומי, יש ללכת על פי החוק היבש, ומאחר שהתובעת לא עבדה במועד שקדם להגשת התביעה המחודשת, יש לראותה כעקרת בית.
כנגד הסיווג השגוי, הגישה האישה באוקטובר 2016 תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב. היא טענה כי במשך כל התקופה שקדמה לתביעתה השנייה היא הוכרה כזכאית לנכות בשיעור 100%, מאחר שאיבדה את יכולת ההשתכרות באופן מלא עקב מחלת הסרטן, ומשום כך לא הייתה בידה האפשרות התיאורטית לעבוד.
לגישתה, פרשנות החוק מחייבת את הקביעה שאם בתקופה שלפני הגשת התביעה החוזרת היא הוכרה כנכה, הרי שאין לראות בה כעקרת בית. לדבריה, חוק סוציאלי יש לפרש לטובת המבוטח, בעוד שפרשנות המוסד עלולה להביא למצבים אבסורדיים שבו אנשים כמוה, שבאמת זקוקים לעזרה, לא מקבלים אותה.
פרשנות תכליתית
לאחר שהשופטת עידית איצקוביץ בחנה את הוראות החוק ואת טענות הצדדים היא הגיעה למסקנה כי הדין עם התובעת.
לדבריה, משהתובעת עמדה בדרישות החוק לסיווג "משתכרת" בעת שהגישה את התביעה הראשונה שלה, יש להמשיך לסווגה ככזו גם במסגרת התביעה המחודשת.
"התובעת הפסיקה לעבוד עקב הליקוי הרפואי שממנו המשיכה לסבול בכל תקופת הבדיקה וגרם לה אי כושר", כתבה השופטת וקבעה, כי בהתאם לנסיבות המקרה והפרשנות התכליתית של החוק יש לראות כ"מועד קובע" לבדיקת מסלול הזכאות של התובעת את מועד הגשת התביעה הראשונה.
משכך, השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי עניין אי הכושר וזכאות התובעת לקצבה, תהיה על פי מסלול "מבוטחת משתכרת", ולמעשה במצב זה, היא זכאית לקצבת נכות. השופטת חייבה את ביטוח לאומי לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד צחי גרוסמן
- ב"א הנתבע: עו"ד אטי דקל
* עו"ד יהושוע בלנגה מייצג בתביעות נגד ביטוח לאומי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין