השלום נתן פטור מהחזר ההלוואה, המחוזי ביטל

בעל חברה לניכיון שיקים חתם על מסמך שאישר כי לווה שנטל מהחברה חצי מיליון שקל לא חייב לה דבר. בית משפט השלום קבע כי מדובר באסמכתא חד-משמעית לפירעון החוב אבל ערעור שהגישה החברה התקבל במחוזי.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הפך לאחרונה פסק דין שדחה תביעה שהגישה חברת ניכיון שיקים להחזר הלוואה של חצי מיליון שקל. סגני נשיא בית המשפט יהודית שבח ושאול שוחט והשופט יונה אטדגי קבעו כי הלווה יצטרך להחזיר את הכסף אף שההלוואה לא גובתה בחוזה כמתחייב בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. כמו כן, נדחתה טענתו כי שילם את החוב, לאחר שנקבע כי מסמך שמסר לו בעל החברה ולפיו אינו חייב דבר לא נחשב לאישור פירעון.

תביעתה של חברת ניכיון השיקים "י.ס.ד. סרור" נדחתה לפני כשנתה. בית משפט השלום קבע כי החברה לא זכאית להחזר משני טעמים מרכזיים: היעדר חוזה הלוואה כתוב כמתחייב בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, ואישור כתוב מבעל החברה כי הלווה "לא חייב לאף אחד כלום".

בערעור על פסק הדין טענה החברה כי לא היה מוצדק לדחות את תביעתה, שכן שהוכיחה כי העניקה למשיב את הכסף.

היא הוסיפה כי המסמך שהציג המשיב לא מעיד על פירעון החוב. לטענתה, מדובר באישור שנערך לצורך גיבוש מתווה פירעון שלא התממש לבסוף – והמשיב הבטיח לה שהשמיד אותו. החברה הדגישה כי המשיב לא הוכיח בראיות שהחזיר את הכסף.

המשיב טען לעומת זאת כי החזיר לחברה את מלוא כספה בכסף מזומן שנתנו לו אחיו, וכי גרסתה לגבי האישור לא הגיונית.

סיפורי מעשיות

ואולם, סגנית הנשיא יהודית שבח קיבלה את הערעור. השופטת קבעה כי היא דוחה את הפרשנות של בית משפט השלום לאישור הפירעון, ואף שנסיבות נתינתו היו תמוהות היא קיבלה את גרסת המערערת וקבעה כי המשיב לא החזיר את ההלוואה.

החלטתה נשענה על מספר נימוקים: העובדה שבתשובת המשיב למכתב התראה של התובעת לא הוזכר קיומו של המסמך, נוסח האישור המעיד על מחילת חוב ולא על החזר והיעדרן של אסמכתאות להחזר הכספים, כמו תיעוד על משיכת כספים או עדות מטעם אחיו של המשיב. משכך השופטת סברה כי גרסת המשיב לגבי ההחזר היא סיפור מעשייה לא משכנע.

יתרה מזו, השופטת ציינה כי המערערת הקפידה להנפיק קבלות ולנהל כרטסת מסודרת שתיעדה כל פעם שהמשיב שילם לה ריבית על דחיית מועד הפירעון, ולא הגיוני שדווקא ההחזר המשמעותי לא תועד.

באשר להיעדרו של הסכם כתוב, נקבע כי אמנם דרישת החוק היא מהותית אך בנסיבות שבהן אין כל מחלוקת שהמשיב לווה מהמערערת כספים, הוא לא זכאי לפטור מחובת ההחזר.

דרישת הכתב, קבעה השופטת, אינה יכולה לשמש ככלי לחמוק מתשלום, ולכן המערערת זכאית לפחות לשווי הכסף שמסרה למשיב בפועל. כלומר, היא לא תקבל את הריבית שסוכמה אבל תזכה בהחזר הקרן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

ברוח זו השופטת קבעה כי סכומי הריבית ששילם המשיב, המסתכמים ב-105 אלף שקל, ייכללו בגדר ההחזר, כך שהחזר הקרן יעמוד על 395 אלף שקלים.

סגן הנשיא שוחט והשופט אטדגי הסכימו עם תוצאה זו, והמשיב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 30 אלף שקל.

• ב"כ המערערת: עורך דין ישראל שפלר, עו"ד שולי זסלבסקי
• ב"כ המשיב: יצחק חדד, עורך דין מסחרי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין