"הסכם מפוקפק": חתם על הלוואה פיקטיבית כדי לפגוע באשתו

השניים, שמצויים בהליכי גירושין, נתבעו להשיב 600,000 שקל שהבעל קיבל לכאורה מחברה בבעלות הוריו. בית המשפט התרשם שההסכם שהוצג נעשה למראית עין ופסק לטובת האישה 60,000 שקל הוצאות

בית משפט השלום בחדרה קבע לאחרונה כי הסכם בין אב לבנו בנוגע להלוואה שקיבל הבן מחברה בבעלות הוריו הוא הסכם פיקטיבי שנערך במטרה לפגוע בזוגתו בנפרד של הבן. בתביעה שהגישה החברה נגד הבן ואשתו, זמן קצר אחרי שהחלו בהליכי גירושין, האב טען כי בנו קיבל סכום של 600,000 שקל כהלוואה לצרכיו האישיים והמשפחתיים, והגיע הזמן לפרוע אותה. הבן אישר את קיומה של ההלוואה, אך אשתו לעומת זאת טענה שמדובר בהסכם מזויף שנערך בדיעבד בניסיון "לנגח" אותה בהליך הגירושין. השופטת יפעת אונגר ביטון התרשמה שהאב והבן מעולם לא התכוונו לקיים את ההסכם וקבעה שהוא בטל.

התובעת, חברה העוסקת בשירותי המרת מטבע, הגישה תביעה להחזר הלוואה שנתנה לטענתה לנתבעים – איש ואישה הנמצאים בהליך גירושין. בעלי החברה הם הוריו של הנתבע, והוא עצמו מועסק בה כשכיר.

לטענת התובעת, במהלך 2011 היא חתמה עם הנתבע על הסכם הלוואה לפיו תעניק לו הלוואה לצרכיו האישיים והמשפחתיים. לפי ההסכם, הנתבע רשאי לקבל מהחברה הלוואה חודשית של עד 20,000 שקל, ומעבר לסכום זה עליו לקבל הסכמה מאביו. בהסכם נקבע שהשבת ההלוואה תיעשה בשני מועדים אפשריים: כאשר יקבל הבן פיצויים בתביעת נזקי גוף שהגיש נגד צד ג' או כשייטול משכנתה לצורך בניית בית מגורים.

בתביעה נטען כי בהתאם להסכם, במשך שבע שנים משך הנתבע מהחברה כספים בסכום מצטבר של 600,000 שקל ומועד הפירעון חלף כשהנתבע קיבל את הפיצויים ב-2016.

הנתבע לא הכחיש את עצם קיומם של ההסכם וההלוואה, אולם טען כי יתרת ההלוואה עומדת על 500,000 שקל ומועד הפירעון טרם הגיע. לטענתו, ישנה אפשרות שבמסגרת הליך הגירושין יקבל את הזכויות במגרש שרכש עם אשתו, ואז יוכל לקחת משכנתה ומועד השבת ההלוואה יתגבש. 

בניגוד אליו, הנתבעת טענה כי לא ידעה על ההלוואה ולא חתמה על ההסכם שנערך למראית עין ורק בדיעבד עקב הגירושין במטרה לפגוע בה. לחילופין היא טענה שמדובר בכספי מתנה שהעניקה התובעת לנתבע כחלק ממערכת היחסים המשפחתית.

הסכם למראית עין

לאחר ששמעה את העדויות ובחנה את ההסכם, התרשמה השופטת אונגר-ביטון שמדובר בהסכם מפוקפק שהתנאים שנקבעו בו מעלים ספק בנוגע לכוונת הצדדים להעמיד הלוואה ולהחזירה.

ההסכם שותק בסוגיית הריבית על ההלוואה, והתביעה לא הציגה שטר חוב אף שנקבע בהסכם כי הנתבע יחתום על שטר חוב כבטוחה להחזר ההלוואה.

כמו כן, על אף שההסכם מדבר על העברת כספים בדרך של העברה בנקאית או צ'קים, בפועל הועבר אל הנתבע גם כסף במזומן מבלי שנערך רישום מדויק של ההעברות, ואף נמצא כי הועברו אל הנתבע כספים רבים עוד לפני מועד חתימת ההסכם.

בנוסף נקבע כי המועד לפירעון ההלוואה אינו הגיוני ומעורר תהיות, והעובדה שהנתבעת לא נכללה בהסכם והתביעה הוגשה חודשים ספורים לאחר שהחל הליך הגירושים בין הנתבעים מחזקת את הטענה שהוא נערך בדיעבד לצרכי התביעה.

לפיכך הגיעה השופטת למסקנה שמדובר בהסכם למראית עין שהצדדים לא התכוונו לקיימו ולכן הוא בטל.

התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל. בשל הנסיבות, לא נפסקו הוצאות לטובת הנתבע.

• ב"כ התובעת: עו"ד מ. עזורה ועו"ד א. תל-פז
• ב"כ הנתבע: עו"ד ר. תירם
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ש. לוי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין