י.ס.ד. סרור בע"מ נ' חגולי

השופטת י. שבח:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט עזרא אלקלעי) מיום 26.11.2017 בתא 38964-02-16 לפיו נדחתה תביעת המערערת, העוסקת בניכיון שיקים ובמתן הלוואות, להשבת הלוואה בסך 500,000 ש"ח שנתנה למשיב בשנת 2011.

1.אף שבית משפט קמא קבע כי המערערת אמנם העמידה למשיב הלוואה בסך 500,000 ₪ שמועד פירעונה נדחה מעת לעת, ואף שנקבע כי המשיב שילם למערערת, החל מיום 11.01.2011 ומדי כששה חודשים, סכומי כסף בגין הריבית, נדחתה תביעת ההשבה של המערערת מחמת שני נימוקים עיקריים: האחד- העדרו של מסמך בכתב המעגן את מתן ההלוואה ותנאיה, כנדרש על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק ההלוואות) משהמערערת היא גוף הנותן הלוואות על דרך עיסוק, והשני - אישור בכתב יד החתום על ידי המערערת ומנהלה סרור קלמנט (להלן- סרור), מיום 13.01.15 בו צוין:

לכבוד רבין חגולי

אני החתום משה סרור קלמנט... מאשר בזאת כי רבין חגולי לא חייב לי כלום למרות שיש בי.ס.ד. סרור בע"מ חברה בבעלותי חוב בסך 500,000 ₪ רבין לא חייב לאף אחד כלום לא לחברה בבעלותי ולא לי.

סרור קלמנט

[מספר זהות וחתימה]

[חותמת המשיבה וחתימה בכתב יד] (להלן- האישור) שבית משפט קמא ראה בו "אישור חד משמעי לפירעון החוב" ע"י המשיב, שחוזק בחוסר אמון שיוחס להסברי סרור, שהגדיר עצמו "איש עסקים מיומן" באשר לתוכן האישור ונסיבות עריכתו, ואי הצגתו של מסמך נגדי המבסס את גרסתו באשר לסיבה בגינה חתם על האישור, אף שההלוואה כלל לא נפרעה.

טענות המערערת

2.המערערת טוענת כי בהיעדר מחלוקת בדבר עצם מתן ההלוואה, לא היה מקום לדחות תביעתה אך מפאת העדרו של מסמך הלוואה בכתב. באשר לפירעון לו טען המשיב, ושהוסק על ידי בית משפט קמא מהאישור, נטען כי המדובר במסמך שנערך לקראת מנגנון פירעון מתוכנן שלא התממש, ושהמשיב הבטיח כי השמידו. רק לאחר שהמשיב וידא כי שיחותיו עם המערערת לא הוקלטו בדה מלבו את טענת הפירעון וסמך אותו על האישור. הנטל לבסס את טענת הפירעון מוטל על כתפי הלווה, ונטל זה לא הורם משהמשיב כשל להסביר את מקור הכספים ששמשו כביכול לפירעון, אף את הנסיבות והאופן בו בוצע, אף נמנע מלזמן לעדות את אחיו, שלטענתו סייעו בפירעון.

טענות המשיב

3.המשיב מנסה להדוף את הערעור בטענה שהוא משיג על ממצאי עובדה ומהימנות ברורים של בית משפט קמא הן באשר להימנעות מעריכת מסמך עסקה, הן באשר לפירעון ההלוואה, שעל ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בהם, אף טוען להיעדר היגיון בגרסת המערערת באשר לנסיבות הנוגעות לעריכת האישור.

דין הערעור להתקבל

4. ראשית, אתייחס לתוצאה הגורפת שייחס בית משפט קמא להעדרו של מסמך בכתב, לפיה די בו על מנת להפטיר את הלווה מחובת ההשבה.

המערערת, על פי הצהרתה בכתב התביעה היא אכן "חברה העוסקת... בין היתר בנכיון שיקים ומתן הלוואות כספיות". חוק ההלוואות, בנוסח החל בענייננו (קודם לתיקון מס' 5, שטרם נכנס לתוקף גם במועד הנוכחי) קובע בסעיף 2 כי "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב", ובסעיף 8(א) כי "הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין".