החברה הכחישה שהעסיקה את העובד הזר, אזרח סודני, אך בית הדין לעבודה קבע שבין הצדדים היו יחסי עובד-מעסיק. פסק הדין חושף שורת הפרות של חוקי מגן מצד המעסיקה.
בית הדין לעבודה בתל אביב חייב באחרונה חברת בנייה לשלם לעובד זר שהתפטר ב-2014 שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, דמי חגים והבראה ופיצוי על אי הנפקת תלושי שכר. החברה טענה שהעובד הועסק על ידי קבלני משנה אך השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מצאה את גרסתה בלתי אמינה.
עובד זר אזרח סודן הועסק בחברת הבנייה ״עדנאן טאטור״ כשנתיים, בין השנים 2012-2014. לאחר סיום העסקתו הוא הגיש נגד החברה תביעה לקבלת זכויות סוציאליות שונות.
העובד סיפר שעבד באתרי בניה באור יהודה ורמת גן, ששה ימים בשבוע במתכונת קבועה של כ-266 שעות חודשיות. לדבריו, התפטר לאחר שביקש ממנהלו תלושי שכר לצורך חידוש אגרת שהייה אך האחרון סירב ולא נותרה לו ברירה אלא להתפטר. בנסיבות אלה לדבריו הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
העובד הוסיף שהוא זכאי להפרשי שכר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה החלים בענף הבניה ולתשלום על שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ודמי חגים והבראה.
החברה מצדה הכחישה שהתובע הועסק על ידה. לדבריה, אין בידיה כל רישום על העסקת התובע והיא אף לא ביצעה עבודות באתרים שציין.
לטענתה, אף אם יוכח שהתובע ביצע עבודות כלשהן באתר בנייה בו פעלה, היא אינה יודעת איזה מבין קבלני המשנה העסיק אותו. הנתבעת הדגישה שהיא חברה המשמשת כקבלן ראשי ובמקביל אליה פעלו קבלני משנה רבים שניהלו את עסקיהם באופן עצמאי.
עוד נטען שעובדים במעמדו של התובע, ללא כל הכשרה לביצוע עבודות בניין, לרוב לא מועסקים באופן קבוע בהיקף הנטען על ידו.
ללא תלושי שכר
אך השופטת אסנת רובוביץ-ברכש מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה שהנתבעת העסיקה את התובע בשורותיה בעבודות בנייה.
היא ציינה שגרסת התובע הייתה מהימנה, עקבית ונתמכה בעדויות נוספות בניגוד לגרסת הנתבעת שהשתנתה לאורך ההליך.
ביחס לשעות הנוספות ציינה השופטת שהנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות בהתאם לחוק וגם לא הסכם עבודה, ניהול פנקס עבודה או מסירת תלושי שכר לתובע. בנסיבות אלה, חובת ההוכחה שהתובע לא ביצע שעות נוספות עוברת אליה והיא לא עמדה בה.
השופטת קבעה שמכרטיסי הנוכחות החלקיים שהציג התובע עולה שהוא עבד בהיקף שעות משתנה ולא ניתן לקבוע כמה שעות נוספות עבד. בנסיבות אלה פסקה השופטת שהוא זכאי לשעות נוספות בהתאם לתקרה שבחוק, בסך של 60 שעות בחודש.
תביעת העובד לפיצויי פיטורים נדחתה לאחר שהשופטת קבעה שהוא לא הוכיח שהתפטר בשל הרעת תנאי עבודתו ואף לא נתן התראה מוקדמת למעסיקתו. בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובע זכאי לשחרור הכספים שנצברו לזכותו בהסדר הפנסיוני שהיה אמור להתנהל על שמו ומאחר שלא הופרשו עבורו כספים על הנתבעת לשלם לו סכום זה.
עוד נפסקו לטובת העובד דמי חגים ודמי הבראה וכן פדיון חופשה. כמו כן קבעה השופטת שהיה על הנתבעת למסור לתובע הודעה על תנאי עבודה ותלושי שכר ופסקה לו פיצוי בגין הפרות אלה.
בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 48,982 שקל בתוספת הוצאות של 8,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד עבודה שחר דור ועו"ד רוזי נמר
- ב״כ הנתבעת: עו"ד ליאב עמר
עו"ד רונית כהן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין