עורכת דין עברה ראיונות ומבדקים, וחתמה על הסכם העסקה בחברת נת"ע (נתיבי תחבורה עירוניים). היא התפטרה מעבודתה בציפייה להתחיל לעבוד אך החברה חזרה בה בגלל בעיות של תקנים. התוצאה: פיצוי של כ-50,000 שקל.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הורה קיבל את תביעתה של עורכת דין נגד החברה הממשלתית "נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים" – והורה לה לשלם לה פיצויים בגין אובדן השתכרות ועוגמת נפש.
ביוני 2013 התובעת הופנתה אל נת"ע דרך חברת השמה. היא עברה שני ראיונות, ולאחר מכן נשלחה למבדקים.
כחודש לאחר מכן היא הוזמנה לשיחה במחלקת משאבי אנוש של החברה, והצדדים סיכמו על שכר חודשי של 12,500 שקל. החברה אף שלחה לתובעת הסכם עבודה בדואר אלקטרוני. התובעת חתמה על ההסכם והחזירה אותו במייל. על פי ההסכם היא הייתה אמורה להתחיל לעבוד בנת"ע בסוף חודש ספטמבר 2013.
בעקבות זאת היא התפטרה מעבודתה הקודמת וקיבלה פיצויים חלקיים (כיוון שלא פוטרה אל התפטרה).
כשבועיים לפני התאריך שבו הייתה אמורה להתחיל לעבוד, התובעת קיבלה שיחת טלפון שבה נאמר לה כי העסקתה אצל החברה מבוטלת. למחרת היא גם קיבלה מכתב בו צוין כי "המחלקה המשפטית ב נ.ת.ע קבעה, כי נפל בהליך המכרז בו השתתפת פגם והינו בטל מעיקרו, ובהתאם אינו מאפשר את קליטתך לעבודה בחברה.
עוד נכתב שם כי "בימים הקרובים יפורסם מכרז חדש לתפקיד עו"ד בחברה, ואנו מקווים שתמצאי לנכון לקחת בו חלק ולהגיש את מועמדותך."
לאחר ארבעה חודשים מצאה התובעת עבודה אחרת.
בעקבות המקרה היא הגישה תביעה בביה"ד לעבודה, בה טענה כי הנתבעת התנהלה שלא בתום לב והפרה את הסכם ההעסקה וגרמה לה נזקים – הפסדי שכר של מספר חודשים, הפסד זכאות למלוא פיצויי הפיטורים, וכן עוגמת נפש.
נת"ע – הנתבעת בהליך – טענה בין היתר כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלה, לא ניתן היה לאשר בדיעבד תקן שלא התפנה, אלא היה צורך לקיים מכרז חדש, ולכן לא נותרה ברירה אלא לבטל את העסקתה של התובעת.
חילוקי דעות
"לתובעת נגרם נזק שכן היא התפטרה מעבודתה ונותרה מחוסרת עבודה למשך 4 חודשים. לפיכך ברי כי על הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה הישירים", ציינה סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר-כץ.
כמו כן, השופטת סברה כי לתובעת אכן נגרמה עוגמת נפש כשנותרה ללא עבודה אף שהוחתמה על הסכם העסקה. עם זאת, השופטת הסכימה שהנתבעת לא יכלה לפעול בניגוד לדין ולהעסיק את התובעת ללא תקן או לתת לה תקן בדיעבד.
בתוך כך השופטת הבהירה כי התובעת אכן חיפשה ומצאה עבודה, אולם לא התייצבה בשירות התעסוקה ולא פנתה למל"ל על מנת לקבל דמי אבטלה, כלומר לא ניסתה להקטין את נזקיה במשך שלושה חודשים הראשונים לאחר שעזבה את עבודתה הקודמת.
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה והנתבעת חויבה לשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות בסך 38,100 שקל, ופיצוי על עוגמת נפש בסך 12,700 שקל. בנוסף, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקל.
בתוך כך יש לציין כי אחד מנציגי הציבור שישב בהרכב יחד עם השופטת, סבר שהנתבעת לא פעלה בתום לב, ועליה לפצות את התובעת בפיצוי גבוה של 50,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לה, אולם דעה זו נותרה במיעוט.
עו"ד איריס אלמוג
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין