זיכוי ללוחמי מג"ב שהואשמו בזריקת רימון שפצע פלסטיני

בתום פעילות להריסת בית מחבל נזרק מרכב משוריין רימון הלם. בכתב האישום נטען כי בשל רשלנות הנאשמים פלסטיני איבד את עינו. השופט קבע כי לא הוכח שלא הייתה לכך הצדקה מבצעית

בית משפט השלום בחיפה זיכה לאחרונה שני לוחמי מג"ב שהואשמו בזריקת רימון הלם ברשלנות, בתום אבטחת פעילות להריסת בית מחבל, באופן שעל-פי הנטען הוביל לאובדן ראייה של פלסטיני. השופט אחסאן חלבי קבע שגרסת זורק הרימון - כי עשה זאת בשל הפרות סדר ולמען שמירה על ביטחון הלוחמים – לא הופרכה, ומכאן שלא הוכח, מעבר לספק סביר, כי הוא וחברו פעלו ברשלנות.

האירוע התרחש בינואר 2023. הנאשמים, כחלק מכוח מג"ב, אבטחו פעילות להריסת בית מחבל באזור כפר דאן שבצפון השומרון. בכתב האישום נטען שבשעת חזרת הכוח לבסיס, עמד גבר פלסטיני ("המתלונן") בצד הדרך וצפה בשיירה תוך שנשען על רכבו ועישן סיגריה. כעבור מספר רגעים, נטען, אחד הנאשמים פתח את דלת ה"זאב" המשוריין בו נסעו, ואילו השני – זרק רימון לעבר המתלונן.

כתוצאה מכך, נטען בכתב האישום, איבד המתלונן את ראייתו בעינו השמאלית, לאחר שנזקק לניתוח לריקון העין והחלפתה בתותבת מזכוכית. ללוחמים יוחס "מעשה לגבי חומר נפץ שבהחזקתם בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום חבלה". לטענת המדינה, זריקת הרימון נעשתה ללא הפרת סדר שקדמה לה, ועל כן הייתה נטולת הצדקה מבצעית.

ברוח זו שלל המתלונן בעדותו זריקת אבנים כלשהי שקדמה להשלכת הרימון לעברו. לטענתו נפגע ואיבד הכרה, פונה באמבולנס ובהמשך נאלץ, כאמור, לעבור את הניתוח בעין.

אלא שלגרסת הלוחם שהשליך את הרימון – הייתה גם הייתה הצדקה לפעולתו, נוכח הפרות סדר שהיו במקום. הנאשם הנוסף טען להיעדר אחריות פלילית, בנימוק שתפקידו הסתכם בפתיחת דלת המשוריין ותו לא.

הונחו לשמור על הציר נקי

בעדותו בבית המשפט שב הזורק על גרסתו כי הייתה הצדקה למעשיו. "כל רימון שנזרק היה לעבר מפרי סדר", טען בתקיפות, תוך שהפנה להנחיה ה"מאוד ברורה" שקיבל ממפקד הפלוגה - "לשמור על הציר נקי", ו"שלא תיזרק אבן אחת על הכלים". השופט חלבי ייחס אמינות לעדותו והתרשם, בסופו של יום, כי לא הוכח מעבר לספק סביר שזריקת הרימון על-ידו אכן נעשתה ברשלנות.

אומנם הוצגו מטעם התביעה סרטונים המתעדים את האירוע, ואולם לדברי השופט אלה "אינם יכולים לשלול, מעבר לכל ספק סביר, את הטענה העובדתית של הנאשם 1 לגבי הצורך בתגובתו להפרות הסדר. הסרטונים לא מספקים את התמונה הרחבה לגבי המקום והזמן של האירוע. אכן, נראית עמידה תמימה של המתלונן לצד הכביש, אך כאמור לא הונחה ראיה שמלמדת כי הנאשם 1 השליך את רימון ההלם - שהוא אמצעי 'קל' כפי שהוגדר על ידי מפקד הפלוגה של מג"ב, ובוודאי שאינו אמצעי הרג - לכיוון המתלונן בכוונת מכוון".

השופט סיכם, אם כן, כי "התזה שביקשה המאשימה להניח, בהיבט העובדתי, בפרט בכל הנוגע לשאלת הרשלנות של הנאשם 1, ומידת הרשלנות, אינה נקייה מספקות, עד כדי כך שלא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שלא קדם להשלכת הרימונים כל מעשה שהצדיק את השימוש באמצעים". לדבריו "אם התעורר ספק לגבי שאלת הרשלנות של הנאשם 1 ומידתה - הרי שמטבע הדברים זה מקרין ומשליך על הנאשם 2, שכלל לא יוחסה לו פעולה של זריקת רימון אלא של פתיחת דלת הרכב המשוריין".

השופט ציין, בשולי הדברים, כי לעמדתו ראוי היה מלכתחילה לבטל את כתב האישום, ולכל הפחות לבטל את הרשעת הלוחמים, אם אכן היו מורשעים. הכרעת הדין נחתמה בזיכוי זורק הרימון מחמת הספק, ובזיכויו המלא של פותח דלת המשוריין.

• ב"כ המאשימה: עו"ד איציק פרץ
• ב"כ הנאשם 1: עו"ד ניר פלסר
• ב"כ הנאשם 2: עו"ד משה אלון ועו"ד דיאנה שומסקי-שגיא

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.