זה סופי: "חדר המריבה" באשדוד יישאר של מחזיקיו בפועל

באוקטובר האחרון קבע העליון כי הנכס - שעל-פי הרישום שייך בכלל לשכנים - יישאר בחזקת משתמשיו. בקשת השכנים לקיים דיון נוסף בעניין נדחתה

שכנים באשדוד רבו על חדר המצוי בדירת אחד מהם. וזה סיפור המעשה: חדד רכשו דירת 2 חדרים. לאחר שחיו בדירה כעשר שנים, התברר להם שחלוקת הדירות בפועל איננה תואמת את הרישום בטאבו. לפי הטאבו, חדר שמחזיקים בו שכניהם, שוורץ, שייך לדירה שלהם.

חדד תבעו וזכו בבית המשפט המחוזי, אבל שוורץ ערערו לעליון, בע"א 1409/2, אשר ברוב דעות, באוקטובר האחרון, קיבל את הערעור.

נכתב ש"קשה להלום כי חדד, שרכשו את הדירה במצבה כדירת שני חדרים, ייהנו מ'מתת שמיים' (Windfall) בשל תקלה בעת רישום הבית המשותף, או בשל אי-תיקון צו רישום הבית המשותף עוד לפני עשרות שנים".

העליון הורה כי יש לתקן את הרישום בפנקס הבתים המשותפים כך שישקף את החלוקה בפועל.

הנה כי כן 4 שופטים ו 4 דעות שונות – דעת המחוזי שקיבל את עמדת שוורץ, ו-3 דעות של שלושת שופטי העליון, שהגם שהסכימו שיש להפוך את פסק הדין במחוזי, כל אחד נתן דרך משפטית משלו.

בפסק הדין התיימר בית המשפט העליון ליצור הלכה חדשה בכל הקשור לכוח המחייב של הרישום בפנקס הבתים המשותפים בטאבו. רוב אזרחי המדינה חיים בדירות הרושמות בפנקסים אלו ולכאורה הייתה יכולה להיות לפסק הדין בעליון משמעות רבה לכך, שבתנאים מסוימים הרישום של הזכויות והתשריט המהווה חלק מצו רישום הבית המשותף, יהיו בעלי משקל פחות מחייב. ואכן, בפרק הזמן הקצר שחלף מאז פרסום פסק הדין באוקטובר 2024, כבר ניתנו פסקי דין שונים אשר צטטו את "הלכת חדד שוורץ".

אם יורשה לי, מתוך שלושת הדעות בעליון נראית לי עמדת עמית, לפיה את סעיף 125 לחוק המקרקעין, הקובע כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו", יש לקרוא יחד עם סעיף 10 לחוק, הקובע כי "מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". כי אם חדד ראו בעת הרכישה שלדירה שני חדרים, הרי שהם רכשו על-פי החוזה דירת שני חדרים, שילמו תמורה על-פי דירת שני חדרים, והחזיקו לאורך השנים בדירת שני חדרים – זו דירת שני חדרים, ו"לא יכולה לעמוד לזכותם הגנת רוכש בתמורה ובתום לב לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין". נמצאה גם הדרך להתגבר על בעיית ההתיישנות ולרשום את חדר המריבה על שם שוורץ.

ריבוי דעות, לא הלכה פסוקה

חדד הגישו בקשה לקיום דיון נוסף בטענה שנקבעה הלכה חדשה, אך השופט נעם סולברג הפתיע ודחה אותה לאחרונה.

בניגוד לטענתם, הסביר, פסק הדין שניתן לפני כחצי שנה אינו כולל הלכות חדשות אשר מצריכות ליבון ובירור במסגרת הליך נוסף.

"למקרא פסק הדין עולה בבירור כי גם אם ביקשו שופטי ההרכב לקבוע הלכות חדשות, הרי שהדבר לא עלה בידם. כפי שהמבקשים תיארו במו פיהם – פסק הדין מכיל 'ריבוי דעות ומחלוקות יסודיות ועקרוניות בין שופטי ההרכב' [...] המבקשים אמנם מכתירים בכותרת 'הלכה' קביעות שונות המצויות בפסק הדין, אף אם הללו מצויות באחת מחוות הדעת בלבד, אלא שלא כך ייעשה במקומותינו", נימק השופט.

"עמימות משפטית מסוימת, או הותרת סוגיה משפטית ללא הכרעה מחייבת, אינן מקימות, כשלעצמן, עילה לדיון נוסף", הבהיר.

יתר טענות חדד, ציין השופט לקראת סיום, הן "ערעוריות" במהותן, ומשכך ברור שאין להורות בגינן על קיום דיון נוסף. הבקשה נדחתה, חדד חויבו לשלם לשוורץ 3,500 שקל הוצאות משפט. המשמעות: "חדר המריבה" יישאר בחזקת משתמשיו בפועל, במקרה הקונקרטי נחתמה לאחרונה פסיקתא לתיקון הרישום בפנקס הבתים המשותפים.

"הלכת חדד שוורץ" נגוזה, ולא ברור האם ומתי תהייה התפתחות משפטית בכוחו המחייב של הרישום בפנקס הבתים המשותפים.

• ב"כ המבקשים: עו"ד ישי בית-און ועו"ד דורון חדד
• ב"כ המשיבים: עו"ד משה מורגנשטרן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.