מנהלת תחנת הדלק הטורים בירושלים, יצאה לחופשת לידה. באפריל 2012, כשהתכוונה לחזור לעבודתה, גילתה שהועברה לנהל תחנה קטנה באופן משמעותי, ואת מקומה מחליף מנהל "רענן וצעיר". תביעתה לבית הדין לעבודה על אפליה, התקבלה.
המנהלת עבדה בסך הכל כ-14 שנה בתחנת הטורים של חברת "דלק מנטה" שברחוב יפו בירושלים, מתוכן כארבע שנים תחת הבעלים החדש, שהוחלף במאי 2008.
לייעוץ בתחום
פנו ל-עורך דין עבודה
באוקטובר 2011 המנהלת ילדה, וכחצי שנה לאחר מכן, כשרצתה לשוב לעבודה, נאמר לה שהיא תוצב בתחנת "תלפיות מזרח". ביום בו הייתה אמורה לחזור מחופשת הלידה, היא הציגה חופשת מחלה לתקופה של שלושה שבועות, אחריהם לא חזרה לעבוד בפועל.
במאי 2012 המנהלת שלחה מכתב בנוגע לעזיבתה, ובדצמבר אותה שנה היא הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. לטענתה דלק הפלתה אותה בניגוד לחוק, ועליה לפצות אותה על כך.
המנהלת סיפרה כי באוגוסט 2011 היא הגישה אישור רפואי לפיו עליה לעבוד חמש שעות בלבד ביום. עד אז, טענה, היא נחשבה כמנהלת מצטיינת, ומעולם לא קיבלה הערות על ליקויים בעבודתה. אולם מאז, דלק החלה "לחפש" אותה כדי להחליף אותה כבר בהיריון במנהל חדש, וכך היה.
לטענתה, משהגיע המנהל החדש, היא התלוננה בפני מנהליה כי הפכו אותה למזכירה שלו באקט משפיל ולא צודק, והרגיעו אותה כי כשתשוב, תקבל את תפקידה חזרה. בפועל, כשהייתה אמורה לחזור, היא גילתה כי היא מיועדת לנהל תחנה קטנה ושכונתית.
המנהלת לא הייתה מרוצה מההעברה, וכששאלה את המנהל מדוע היא מועברת, הוא השיב לה שהמחליף שלה הוא "דם חדש, רענן וצעיר", ואילו היא "חוזרת אחרי חופשת הלידה, תינוקות, ילדים. מדהים לראות איך כולם (טעות במקור) הופכות למפלצות בהיריון".
לטענתה, דלק לא נתנה לה הזדמנות להוכיח את עצמה מחדש, ולדעתה היא הועברה לתחנה קטנה כדי לגרום לה לעזוב מרצונה. התנהגות זו מהווה חוסר תום לב ונוגדת את חוק עבודת נשים.
דלק מאידך טענה כי היא לא פגעה במשכורת או במשרה של המנהלת, ולכן היא לא יכולה לטעון לאפליה. היא הסבירה כי ה"מנהל" הגיע רק כדי לסייע לה בזמן ההיריון ולהחליפה בזמן חופשת הלידה, ולכן הוא נדרש לעבור אצלה חפיפה.
דלק גם טענה שהמעבר לתלפיות נבע משיקולי טובת המערכת, במטרה שכישורי המנהלת יסייעו להתפתחות התחנה.
הזדמנות להוכיח
השופטת שרה שדיאור סברה שהתובעת הוכיחה שהייתה עובדת טובה ומוערכת, ולא נפל פגם בעבודתה בתחנת הטורים. כן עולה מהעדויות, כי העברתה לתלפיות נבעה רק בשל ההיריון ויציאתה לחופשת לידה, שכן הישגיה היו טובים משל המנהל המחליף, ומשכך מדובר באפליה אסורה.
לדעתה, הנתבעת הייתה אמורה להשיב את התובעת לתחנת הטורים, ולתת לה הזדמנות לנהל אותה ולהוכיח את עצמה. ההחלטה להעביר אותה לתלפיות, תוך הקטנת היקף המכירות ומספר העובדים, היא חד צדדית, אינה מתאימה ליכולותיה ואף מהווה הרעת תנאים.
עוד סברה השופטת כי אי החזרת התובעת לתפקידה מחופשת הלידה למשך 60 ימים לפחות, רק בשל שביעות רצון מהמחליף הצעיר נוגדת את החוק שמטרתו לאפשר לעובדת להשתלב מחדש בעבודתה לאחר הלידה.
משכך, קבעה לבסוף השופטת שדיאור, כי התובעת הופלתה ופוטרה שלא כדין, ופסקה לה פיצויים בגובה של כ-175 אלף שקל, על בסיס חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
- ב"כ התובעת: עו"ד מאיה צחור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יניב אסתרין
* עורך דין אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין