ביהמ"ש: "הדרך היחידה להעניק נכס אחרי המוות היא צוואה"

שני אחים חזרו ארצה אחרי שנים בארה"ב והתנחלו בבית הוריהם. לאחר מות ההורים הם נפנפו במסמך שלכאורה מעניק להם במתנה חלק מהווילה היוקרתית. ביהמ"ש פקפק באמיתות המסמך

בית המשפט למשפחה באשדוד דחה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים לקבלת בעלות על 40% מהווילה היוקרתית בה התגוררו הוריהם המנוחים. מדובר במבנה שנבנה על ידי אחותם של התובעים ובעלה בשיתוף עם ההורים. לאחר מות ההורים טענו התובעים שחלק ההורים בווילה הוענק להם במתנה. סגנית הנשיא ענת אלפסי קבעה שבהעדר צוואה, הטענה לא הוכחה.

התובעים הם שניים מתוך שישה אחים, שגרו עד סמוך לפטירת הוריהם בלוס אנג'לס ומיאמי. עד לשנת 2015 חיו ההורים בדירה סטנדרטית, כאשר בשלב מסוים החליטו לרכוש בית גדול יותר. לשם כך, הם מכרו את דירתם ורכשו מגרש יחד עם בתם ובעלה (הנתבעים), עליו בנו וילה ששוויה כיום מוערך ב-6.2 מיליון שקל. בדצמבר 2015 ערכו הנתבעים וההורים הסכם שיתוף לפיו 60% מהווילה בבעלות הבת ובעלה, ו-40% בבעלות ההורים.

השנים חלפו וההורים הלכו לעולמם. לאחר פטירתם הוגשה התביעה לבית המשפט, במסגרתה טענו התובעים שחלקם של ההורים בווילה הוענק להם במתנה. לטענתם, בנובמבר 2015 חתמו ההורים על הסכם מתנה שקובע זאת.

התובעים טענו שכל המשפחה ידעה על הסכם המתנה, ומכאן שאין עוררין על תוקפו של המסמך. בנסיבות אלה הם טענו שאין להיעתר לבקשת אחותם ובעלה למכור את הבית.

מנגד טענו האחות ובעלה שהמסמך המתנה בו מנפנפים התובעים אינו תקף, בין היתר משום שמדובר בעסקה שלא נגמרה ברישום. לטענתם, התובעים התנחלו בבית ההורים לעת זקנתם אחרי שנים של נתק ומגורים בארצות הברית, כך שאין היגיון להעניק להם "פרס" בשווי כמעט מחצית מהווילה.

אין מתנה בלי צוואה

השופטת אלפסי ציינה שהדרך היחידה בה ניתן להעניק נכס לאחר פטירתו של אדם היא באמצעות צוואה. ואולם לדבריה אביהם המנוח של הצדדים לא ערך צוואה טרם מותו. היא הדגישה שהמנוח עבד בחייו כחוקר בכיר במשטרה, כאשר על פי העדויות הוא היה אדם רציני וחד – ומכאן שאם היה רוצה להעניק מתנה לתובעים, היה עושה זאת כמו שצריך.

עוד קבעה השופטת, שנסיבות עריכת הסכם המתנה מעוררות קושי להכיר בו כתקף. כך למשל, היא ציינה שהמסמך מפנה להסכם השיתוף בווילה שבין הבת ובעלה להורים. אלא שהסכם השיתוף נחתם כחודש ושבוע לאחר התאריך המתנוסס על מסמך המתנה.

"הכיצד יכולים היו ההורים להפנות להסכם אשר טרם נחתם?", תהתה השופטת.

יתרה מכך, בניגוד לגרסת התובעים נמצא כי בפועל בני המשפחה לא ידעו על מסמך המתנה. השופטת ציינה שמחילופי מסרונים בין האחים ניתן לראות שאחד התובעים מנסה לברר בימיו האחרונים של האב מה יקבלו הוא ואחיו מירושתו. היא כתבה כי זהו "עניין אשר לעצמו מלמד על ראיה חומרנית, בלשון המעטה".

מכל מקום, הדגישה השופטת, בתכתובת הזו לא הוזכר המסמך עליו מנסים התובעים להיבנות כעת.

בנסיבות אלה היא קבעה שמדובר במסמך שתוקפו שנוי במחלוקת, אשר לא נרשם בטאבו או בכל מרשם אחר, באופן המלמד על העדר גמירות דעת מצד ההורים להעברת זכויותיהם בווילה לתובעים.

משכך קבעה השופטת שהווילה תימכר למרבה במחיר, כאשר 60% מהתמורה תועבר לבת ולבעלה מכוח הסכם השיתוף, ו-40% הנותרים יחולקו שווה בשווה בין ששת האחים.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין