סוחרי מכוניות נפלו קורבן למרמה כשרכשו רכב עם לוחיות רישוי מזויפות. תוך ביקורת נוקבת, בית המשפט הורה למדינה ולדואר לפצות את השניים. "לו היו הנתבעות יוצרות שדה בדיקה נוסף למספר השילדה הרי היתה נמנעת פעולת הזיוף", נכתב.
בימ"ש השלום בתל-אביב קיבל את תביעתם של שני סוחרי רכב שנפלו קורבן למרמה במסגרת עסקת רכישת רכב, והורה למדינה ולחברת דואר ישראל – הנתבעות בהליך – לשלם להם פיצויים בסך כ-65,000 שקל.
לאורך פסק דינו, השופט אביים ברקאי מתח ביקורות חריפה על רשלנותן של הנתבעות, בכל הקשור לאופן שבו מתבצעות בדיקות זיהוי כלי רכב במסגרת העברות בעלות בין מוכרים לקונים.
המקרה שהוביל לתביעה אירע בסוף 2008, כאשר התובעים רכשו תמורת 72,000 שקל רכב מאזדה מאדם מסוים, לאחר שביצעו מספר בדיקות זיהוי ותקינוּת.
כעבור מספר חודשים התברר שמדובר ברכב "משוכפל", כלומר מספר הרישוי שוכפל והוצמד לרכב אחר. הדבר התגלה לאחר שבעל הרכב האמיתי, הודיע שלא מכר את רכבו.
הרכב נלקח מהתובעים, ומרבית הכסף ששילמו ירד לטמיון, למעט כ-26,000 שקל שהועברו אליהם במסגרת הליך פלילי שנוהל נגד כנופיות גנבי רכב, שבין היתר עסק באותה מאזדה.
בעקבות זאת הוגשה תביעתם לפיצויים, בה נטען כי המדינה והדואר התרשלו בהעברת הבעלות שבה לא התגלה שמדובר ברכב מזויף.
"לא הופקו שום לקחים"
השופט ברקאי עסק באופן שיטתי במספר סוגיות, כולל הסברים על אודות רישיון הרכב ופרטיו, והאופן שבו פועלות הנתבעות בבדיקתן לזיהוי רכבים במסגרת העברות בעלות. השופט אף פירט את שלבי תהליך הזיוף שאותו מבצעים המזייפים.
השופט הסביר כי משום מה זיהוי כלי רכב מתבצע על ידי בדיקת לוחיות הפח בלבד, ללא בידקת מספר שילדת הרכב – מספר שהרבה יותר קשה לזיוף ושנמצא במחשבים של המדינה ושל סניפי הדואר.
"לו היו הנתבעות יוצרות שדה בדיקה נוסף למספר השילדה הרי היתה נמנעת פעולת הזיוף שהביאה לפסק דין זה", הבהיר השופט, והוסיף כי ניתן היה לצפות שהנתבעות יורו על הוספת שדה בדיקה כזה "אשר יצמצם את אפשרויות הזיוף – כך בעיקר כאשר ענין הזיוף ידוע להן היטב".
השופט הוסיף כי במצב שבו הנתבעות מנפיקות טופס עם מספר שילדה נכון ומתחמקות מבדיקתו, עליהן לפחות להוגיע במפורש שלרוכשים אסור לסמוך על בדיקתן וכי הנתונים (הנמצאים ברשותן) כלל לא נבחנים במסגרת הבדיקה.
בהקשר זה נציגת המדינה הפנתה אל כתבות בתקשורת שבהן צוין כי יכולות להיות תקלות והוסבר מה יש לבדוק. על כך כתב השופט כי "מההפניה לעיתונות, לטלוויזיה ולאינטרנט למדים שאכן לא הופקו שום לקחים ולא הוצב ולו שלט אחד המפנה את הרוכשים, אפילו עד היום, לאפשרויות הזיוף הידועים לנתבעות מזה כשני עשורים".
השופט הוסיף כי התנהלות הנתבעות "יוצאת דופן ואף מקוממת", לאור שורה של פסקי דין מן העבר שעסקו בנושא, שלא הביאו לשינוי.
בתוך כך השופט דחה בין היתר את טענת הנתבעות שלפיה יש להטיל אשמה גם על התובעים, בשל היותם סוחרי רכב "ממולחים", והבהיר כי התובעים לא "אצו" לביצוע העסקה אלא ביצעו מספר בדיקות ונהגו בזהירות.
עם זאת, השופט הורה לנתבעות לפצות את התובעים רק בהפרשי המחיר שאותו שילמו על הרכב – כ-45,000 שקל – וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל. השופט קבע שאין לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש ורכיבי תביעה נוספים, כיוון שלא הוכח כי נזקים אלה אכן נגרמו להם.
- ב"כ התובעים: עו"ד נזיקין דוד קירשנבוים
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד מירה פיצ'חדזה
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד ניסן טוביאנה
עו"ד עלי שכיב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין