התנגדה לצוואת אמה: "אחי רוקן את הנכסים שלה עוד בחייה"

האחות ביקשה לשלול את זכותו של האח לרשת בשל התנהלותו לאחר מועד עריכת הצוואה אך ביהמ״ש הבהיר כי הטענות לא מבססות עילת בטלות

השופט שמואל בר יוסף הורה לאחרונה למחוק על הסף ארבעה סעיפים בכתב התנגדות לצוואה. המתנגדת טענה שאין לקיים צוואה של אמה בה נקבע כי היורשים הם היא ואחיה, בין היתר, מכיוון שהאח כבר קיבל את חלקו בחייה של האם. השופט קבע שגם אם יתקבלו כל טענות האחות הן לא יבססו עילה לביטול הצוואה.  

הצדדים הם אח ואחות. באוגוסט 2012 נפטרה אמם. האם ערכה שתי צוואות, אחת במאי 1992 והשנייה באוגוסט 2011. לפי צוואה השנייה האחות יורשת את מלוא העיזבון. בצוואה הראשונה חולק העיזבון שווה בשווה בין הצדדים. 

בפסק דין שניתן ב-2017 בוטלה הצוואה השנייה. ערעורים שהגישה האחות לבית המשפט מחוזי ולבית המשפט העליון נדחו. 

לאחר מכן האח עתר לקיום הצוואה הראשונה והאחות הגישה התנגדות. 

היא טענה שהאח רוקן באופן שיטתי את נכסי האם, תוך הצגת מצגי שווא. לדבריה, מדובר בפעולות העולות כדי הונאה, עושק וכפיה, במיוחד בשים לב למצבה הקוגניטיבי של האם משנת 2006 ואילך.

לחילופין לטענתה, יש לקבוע שהאח כבר קיבל את מלוא חלקו בירושת האם בחייה כך שיתרת עיזבון האם שייך לה בלבד, תוצאה העולה לדבריה בקנה אחד עם כוונת האם.

עוד טענה האחות כי מדובר בצוואה שנשתכחה מליבה של האם, שרצתה להוריש לה את כל הרכוש.

האח טען כי אחותו מבלבלת בין טענות לעניין קיום צוואה לבין טענות בנוגע להיקף העיזבון.

לדבריו, לשון הצוואה פשוטה וברורה ואין לקרוא לתוכה תנאים. בנוסף, את אומד דעתה של האם יש לקבוע במועד חתימת הצוואה ולא לאחר מכן. 

האח הוסיף כי בטענה שהצוואה הראשונה השתכחה מהאם אין ממש, שעה שבשנת 2009 היא דאגה לבטל ייפוי כוח כללי שנתנה לו. מכל מקום, קבלת הטענה משמעותה אי קיום הצוואה כולה, ומתן צו ירושה, לפיו יורשים הצדדים את האם בחלקים שווים.

שכתוב, לא פרשנות

השופט שמואל בר יוסף מבית המשפט למשפחה בתל אביב הבהיר כי רק העילות המנויות בחוק הן עילות בטלות, ואין בלתן. לפיכך, על האחות לשכנע שטענותיה יכולות לבסס לפחות אחת מעילות הבטלות האמורות, שאם לא כן, יש לקיים את הצוואה הראשונה.

השופט הדגיש שכל עילות הבטלות הקבועות בחוק נעוצות באירועים ועובדות הרלוונטיים לתקופה שלפני או במועד עריכת הצוואה ואילו טענות האחות מופנות לאירועים שקרו החל משנת 2006 ואילך, 14 שנים לאחר חתימת הצוואה. 

הוא הוסיף כי חריג אפשרי לכך היא טענה שצוואה נשתכחה מלבו של המצווה. טענה (לא שכיחה) זו משמעותה בטלות צוואה בגין עילה שנולדה לאחר עריכתה. ואולם מדובר במצבים נדירים ביותר שאינם המקרה הנדון.

באשר לטענת האחות כי יש לשלול את זכות האח לרשת לאור העובדה שהוא מימש בחיי המנוחה את רוב רכושה הבהיר השופט שמדובר בטענה פרשנית שמקומה בתביעה לסעד הצהרתי ולא בהתנגדות לקיום הצוואה. מכל מקום לדבריו, האחות מבקשת לשכתב את הצוואה ולא לפרש אותה. 

השופט סיכם כי גם אם האחות הייתה מוכיחה את כל טענותיה לא היה בכך כדי לבסס עילת בטלות. בנסיבות אלה הורה השופט על מחיקת כל סעיפי ההתנגדות, למעט סעיף אחד הנוגע לטענות בעניין שלילת זכות האח לרשת בשל הגשת צוואה מזויפת. הטענות בעניין זה יתבררו בהמשך. 

האחות חויבה בשכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.

• ב״כ האח: עו״ד יוסף זלמנוביץ
• ב״כ האחות: עו״ד ערן וילנר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין