25 שנים של עבודה בחדר טיפולים צפוף גרמו למיקרוטראומה. כך קבע בית הדין לעבודה למורת רוחו של המוסד לביטוח לאומי שניסה לטעון כי אין כל קשר בין הרמת חפצים קלים לבין כאבי הגב מהם סובלת הסייעת.
בית הדין לעבודה בירושלים הכיר לאחרונה בסייעת לרופא שיניים כנפגעת עבודה על דרך המיקרוטראומה עקב פעולות כיפוף חוזרות ונשנות, והורה לביטוח לאומי לזמן אותה לוועדה רפואית לצורך קביעת נכות בשל כאבי גב. טענת המוסד כי הסייעת התכופפה להרים ציוד קל ולכן אי אפשר לקרוא לפגיעה מיקרוטראומה – נדחתה. נפסק האורתופד שמונה כמומחה מטעם בית הדין קבע במפורש כי כאבי גב יכולים להחמיר מכיפופים מתמשכים גם אם לא כרוכה בהם הרמת חפצים כבדים.
הסייעת (68) עבדה במקצוע במשך 25 שנים. בעשור האחרון היא עבדה במרפאה קטנה וצפופה 38 שעות בשבוע, כשלאורך יום העבודה נדרשה להתכופף אינספור פעמים כדי להחזיק ולהביא מכשירים רפואיים וציוד, וכן כשישבה על קצה הכיסא ברכינה לעבר המטופל.
ב-2015 היא החלה לסבול מכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין ולאחר שפניותיה להכיר בה כנפגעת עבודה נדחו על-ידי המוסד לביטוח לאומי, היא הגישה נגדו תביעה.
בדיון שנערך לפני כשנתיים השופטת שרה שדיאור הכירה בתנאי העבודה כ"מיקרוטראומה" כיוון שהתרשמה כי הם כללו חזרה מתמשכת על פעולות של כיפוף ויישור לאורך שנים. השאלה שהופנתה לפיכך לאורתופד שמונה כמומחה הייתה האם הפעולות החוזרות והנשנות גרמו לכאבי הגב.
האורתופד הגיש שתי חוות דעת שהצביעו על כך שהסייעת סובלת מדלקת פרקים ניוונית (generalized osteoarthritis) ללא שום קשר לעבודתה. ואולם, הוא קבע באופן חד-משמעי כי תנאי העבודה גרמו להחמרה במחלה ובכאבי הגב מהם סובלת הסייעת. עם זאת, הוא ציין כי אינו סבור שמדובר במיקרוטראומה.
הסייעת ביקשה מבית הדין להתחשב רק בחלק שמכיר בקשר הסיבתי בין ההחמרה במצבה לבין תנאי התעסוקה שלה, ולא להתייחס להערת המומחה בנוגע למיקרוטראומה משום שמדובר במושג משפטי ולא מקצועי.
מנגד התמקד הביטוח הלאומי בסוגיית המיקרוטראומה וביקש לדחות את התביעה בטענה שמצבה של התובעת נובע מתחלואה טבעית שלא קשורה לעבודה. עוד נטען כי אי אפשר לקבוע מיקרוטראומה כשלא התלוותה להתכופפות גם הרמה של משקל כבד.
לא רלוונטי
השופטת שדיאור לא הסכימה עם גישת המוסד. הובהר כי שאלת המיקרוטראומה כלל לא נמצאת במחלוקת נוכח הקביעה החד-משמעית שניתנה בדיון מלפני שנתיים, ולכן דעתו של המומחה בהקשר לא רלוונטית.
במילים אחרות, השופטת קבעה כי השאלה היחידה היא האם יש קשר סיבתי בין אותן פעולות יומיומיות של כיפוף לבין בעיות הגב מהן סובלת התובעת. תשובת השופטת הייתה חיובית וזאת לנוכח העובדה שבשתי חוות הדעת של האורתופד נקבע כי הפעולות של הכיפוף וההתיישרות לאורך השנים גרמו להחמרה בכאבי הגב.
בתוך כך נדחתה טענת הביטוח הלאומי בנוגע למשקל החפצים שהרימה התובעת. "הדרישה להעברת חפצים כבדים איננה מחוייבת. דווקא מחוות הדעת עולה כי עצם התנוחה הלא רגילה, הכיפוף לפנים הממושך וכיפופים רבים די בהם להחמרה", נכתב.
לפיכך נקבע כי יש להכיר בתובעת כנפגעת עבודה ולהעביר את עניינה לוועדה רפואית שתקבע את הנכות שלה. ביטוח לאומי חויב בשכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
עו"ד רשאד סלים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין