מוכרי וילה ברמת גן חתמו על בלעדיות למתווכים אך מכרו מאחורי גבם את הנכס בכ-7 מיליון שקל. בנוסף ל-1% דמי תיווך הם ישלמו 2% פיצוי מוסכם והוצאות
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של צמד מתווכים נגד מוכרי וילה ברמת גן שהפרו את הסכם התיווך ומכרו את הנכס מאחורי גבם בתוך תקופת הבלעדיות. השופט עדי הדר דחה את טענת המוכרים – זוג בשנות השמונים לחייהם – כי חתמו על הסכם התיווך מבלי להבין את תוכנו. נקבע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב לצורך מכירת הבית לקונים פוטנציאליים שמצאו. הם ישלמו לתובעים סכום כולל של 273,680 שקל.
ביולי 2020 התקשרו הצדדים בהסכם תיווך שבמסגרתו ניתנה לתובעים בלעדיות על שיווק הנכס. שלושה חודשים לאחר מכן, בתוך תקופת הבלעדיות, הנתבעים מכרו עצמאית את הנכס במחיר של 6.8 מיליון שקל, מבלי להודיע על כך למתווכים. גם אחרי שהנכס כבר נמכר, הנתבעים הסתירו את דבר המכירה מהתובעים, כשאמרו להם שמתנהל מו"מ על הנכס וכי "חבר" של הנתבע מתעניין בו.
ביולי 2021 הוגשה התביעה לבית המשפט, בה טענו המתווכים כי הנתבעים הפרו את הסכם התיווך ולפיכך עליהם לשלם להם את הפיצוי המוסכם בשיעור 2% מסכום מכירת הנכס, לצד דמי התיווך שנקבעו בשיעור 1% מסכום המכירה.
לטענת התובעים הם פעלו בהתאם להסכמות עם הנתבעים ופעלו ללא לאות לצורך פרסום הנכס באתרים השונים, בעוד שהנתבעים פעלו מאחורי גבם ומכרו את הנכס תוך הדרתם מכך.
לעומתם טענו הנתבעים כי הם אנשים מבוגרים וכי הוחתמו על חוזה הבלעדיות מבלי שניתנו להם הסברים ומבלי שהבינו על מה הם חותמים. הם דחו את טענת התובעים שפעלו במרץ לפרסום הנכס, וטענו כי הפרסום בוצע בשלושה אתרים בלבד. עוד לטענתם, כי התובעים לא זכאים לדמי תיווך מאחר שכלל לא היו מעורבים בעסקת המכירה ואף לא הכירו את הקונים.
נהנו משני העולמות
השופט הדר דחה את הטענה שהנתבעים הוטעו או נעשקו. הוא ציין שהתרשם כי הנתבע הוא אדם דעתן "שיודע היטב מימינו ומשמאלו" ומחזיק בחברה ששווה מיליוני שקלים.
לדברי השופט, הטענות לאי הבנת ההסכם על ידו בדיעבד וזאת בכדי להתחמק מתשלום דמי התיווך באופן פסול. הוא הדגיש כי גיל 80 אינו יוצר חזקה לחלישות הדעת, ובמקרה של הנתבע נראה שגילו לא עמד לו לרועץ.
השופט הסביר שחתימת הנתבעים על הסכם הבלעדיות קנתה להם סיכון וסיכוי, ואולם הם בחרו להתעלם מהסיכון ולמכור את הנכס תוך הפרת הבלעדיות. במקרה זה נימק השופט כי אין לנתבעים להלין אלא על עצמם.
יתרה מכך, כתב השופט, הנתבעים ניסו ליהנות משני העולמות – אם יצליחו למכור את הנכס בעצמם הם יותירו את המתווכים קירחים, אך במידה ולא יצליחו - ימשיכו ליהנות משירותיהם.
בהמשך דחה השופט את ניסיון הנתבעים לטעון שלא קיבלו שירות טוב מהתובעים. לדבריו האחרונים פעלו באופן סביר בהתחשב בתקופת הקורונה והחגים. בהקשר זה ציין השופט שדווקא הנתבע אחראי לעיכוב המכירה כשדרש במשך תקופה מחיר של 8 מיליון שקל.
לפיכך השופט חייב את הנתבעים לשלם לתובעים סכום של 238,680 שקל בתוספת 35,000 שקל עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
עו"ד אהרן פרובר
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין