בני זוג הוציאו יותר מ-2 מיליון ש' לבניית בית חלומותיהם על נחלה שקיבל הבעל מאביו. לימים הם נפרדו, ותביעת האישה לבעלות על חצי מהקרקע נדחתה
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה להכרה בה כבעלי חצי מהנחלה עליה בנתה, יחד עם בן זוגה לשעבר, את ביתם המשותף. מדובר במשק חקלאי שהועבר לבעל מאביו, חמיה של התובעת. השופטת הילה מלר-שלו קיבלה את גרסת האב כי הוא נתן את הנחלה בנאמנות בלבד ונותר הבעלים.
תחילת הפרשה ב-2008, אז נישאו בני הזוג והביאו לעולם שלושה ילדים. שלוש שנים לאחר מכן העביר אבי הבעל את נחלתו על שם הבעל, כאשר לאחר שלוש שנים נוספות של בנייה אינטנסיבית אשר עלתה לבני הזוג לכל הפחות 2 מיליון שקל – הם נכנסו לביתם החדש. בשלב מסוים יחסיהם התערערו והם נפרדו. מכאן התביעה שהגישה האישה לבית המשפט באפריל 2018 נגד הבעל ואביו.
לגרסת התובעת, הנחלה אמנם רשומה על שם בעלה לשעבר אלא שמדובר בעניין טכני בלבד. הלכה למעשה, לדבריה, הנחלה ניתנה לשניהם במתנה מאת חמיה כך שחצי ממנה שלה. האישה חידדה כי אם הייתה יודעת שהנחלה לא ניתנה במתנה גמורה – לא הייתה משקיעה את כוחה, מרצה והונה בבניית הנכס. לשיטתה, יש לה זכויות בנחלה גם מכוח השיתוף שהונהג בין הצדדים.
מנגד סיפר הבעל שאביו העניק לו ולתובעת רק זכות מגורים בנחלה, שכן מדובר בירושה עתידית שאמורה להתחלק בין הבעל ויתר אחיו. לטענתו, הנחלה נרשמה על-שמו באופן פורמאלי בלבד על מנת שיוכל לקבל אישורי בנייה, כשבפועל היא הייתה ונותרה בבעלות אביו.
לשיטת הנתבעים הנחלה ניתנה לבעל בנאמנות ולא במתנה, בטח שלא במתנה לתובעת. בנסיבות אלה הגיש אף אבי הבעל תביעה לסעד הצהרתי, להכריז עליו כבעלי הנחלה.
השקעה כספית אינה מספיקה
תחילה ציינה השופטת מלר-שלו כי גרסתה העובדתית של האישה אינה אחידה. פעם היא טענה לזכויות בנחלה מאחר שקיבלה חצי ממנה במתנה ופעם שהבעל קיבל אותה אך יש לה זכויות לנוכח השקעותיה בנכס. השופטת הדגישה שככלל, בעל דין אינו יכול להעלות טענות עובדתיות סותרות או חלופיות.
מכל מקום, השופטת ציינה שהתובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה המלמדת על הענקת הנחלה לה ולבעלה גם יחד. היא התרשמה כי היחסים בין התובעת וחמיה לא התאפיינו בחום וקרבה, כמקובל אצל צדדים לעסקת מתנה ביחס לנחלה.
בניגוד לעדותה המתפתלת של האישה, השופטת קבעה שעדות הבעל ואביו היו אמינות. גרסתם שהאב היה ונשאר הבעלים האמיתי של הנחלה, תוך שהוא ממשיך להיות מעורה בענייני המשק ולנהל אותו תחת השם של בנו - התקבלה.
חיזוק לעמדת ההגנה לפיה הזכות שניתנה הייתה למגורים בלבד, נמצאה לדברי השופטת בשני רבדים מרכזיים: האחד, הסכם שנערך בין הבעל ואביו אשר שלל מתן זכויות קנייניות בנחלה. השני, עריכת ביטוח חיים מצד הבעל לטובת אחיותיו, מתוך מחשבה שאם ימות לפני אשתו יהיו לה האמצעים לפצות אותן על חלקן בנחלה, שהינה למעשה ירושת אביהן.
השופטת ציינה כי היא ערה לכך שבני-הזוג לשעבר השקיעו ממון רב לצורך בניית בית חלומותיהם, אלא שלדבריה "אין בהשקעה כספית לבדה, גבוהה ככל שתהיה, כדי לבסס זכות קניינית לתובעת בכלל הנחלה".
בנסיבות אלה נקבע שאבי הבעל הוא הבעלים של הנחלה. התובעת חויבה לשלם לאב ולבנו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 56,000 שקל.
- ב"כ האישה: עו"ד רן רייכמן
- ב"כ הבעל: עו"ד רות דיין-וולפנר ועו"ד לימור ברזילי וולפוביץ'
- ב"כ החם: עו"ד אמיר אלירז
עו"ד רגב אלקיים
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין