בעלי דירה בתל אביב ביקשו לבנות חדר על הגג, אך נתקלו בהתנגדות דיירים שטענו כי הדבר ימנע מהם לחזק את הבניין במסגרת תמ"א 38. מלחמתם של בעלי הדירה בשכנים לא צלחה בשתי ערכאות.
לפני כארבע שנים החליטו בעלי דירה בקומה השלישית של בניין משותף בתל-אביב לשפץ את ביתם. הם פנו לוועדה המקומית בבקשה להיתר בניה, בה ציינו שהם מתכננים לבנות חדר על הגג עם מדרגות פנימיות, ולהפוך את אחד החדרים לממ"ד.
לשאלות על הליכי תמ"א 38:
פנו ל-עו"ד תמ"א 38
לבקשתם צירפו בעלי הדירה את הסכמתם של שישה מתוך שנים עשר בעלי הדירות באגף בו התגוררו בבניין, המחולק לשלושה אגפים ומונה בסך הכל 48 דירות.
אלא שנציגות הבניין וחלק מהדיירים התנגדו למתן היתר הבנייה. לטענתם, בזמן הגשת הבקשה הם קיבלו מכתב מהעירייה, לפיו במידה שתאושר הבקשה לבנייה על הגג, תישלל מהם כל אפשרות לחזק בעתיד את הבניין מכח תמ"א 38.
הוועדה המקומית החליטה לתת למתנגדים ארכה בת חצי שנה להגיש בקשה להיתר בניה מכח תמ"א 38, אך בקשה כזו לא הוגשה, ולבסוף הוציאה הוועדה היתר בנייה למבקשים.
בתחילת שנת 2014 שכרו בעלי הדירה קבלן והחלו בביצוע עבודות הבניין. הפעם הם נתקלו בהתנגדות של ארבעה משכניהם לאגף, שביקשו מהמפקח על רישום המקרקעין צו מניעה להפסקת העבודות.
המתנגדים לבנייה טענו כי מאחר שגג הבניין הוא רכוש משותף, מבקשי היתר הבנייה היו מחויבים לקבל את הסכמתם של לפחות 75% מהדיירים בכל אחד מאגפי הבניין.
לטענתם, מבקשי ההיתר למעשה השתלטו על הרכוש המשותף, והחלו בעבודות שמסכנות את יציבות המבנה, ואף מונעות מיתר הדיירים לבצע תמ"א 38 בבניין.
המפקח קיבל את טענות המתנגדים, ומתוקף סמכותו הורה לבעלי הדירה להפסיק את העבודות ולהחזיר את המצב לקדמותו.
במרץ 2015 הגישו בעלי הדירה ערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על החלטת המפקח, בטענה שהשיגו את הסכמתם של 75% מבעלי הדירות בבניין.
לשיטתם, במסגרת פשרה בין הצדדים, הסכים נציג מטעם המתנגדים לאפשר את הבנייה על הגג במידה שנושא התמ"א 38 לא יקודם תוך חצי שנה.
מכאן, לטענתם, המתנגדים התייאשו מלקדם תכנית תמ"א 38 בבניין, וביקשו לאפשר להם להמשיך לבנות.
מנגד, טענו המשיבים כי בהסדר הפשרה לא צוין פרק זמן כלשהו, וסיפרו שהם עדיין מקדמים הליכי תמ"א 38 בבניין.
זכויות משותפות
"זכויות הבניה בגג המשותף, במידה וקיימות, שייכות לכל הדיירים, ואין דייר אחד יכול לעשות בהן שימוש בלעדי ללא הסכמת הדיירים האחרים", כתבה השופטת יהודית שיצר.
לדבריה, לצורך הרחבת דירת המערערים, היה עליהם לקבל את הסכמת 75% מבעלי הדירות בכל אגף.
בהסדר הפשרה שהושג בין הצדדים "אין זכר" לקציבת זמן כלשהי, ציינה השופטת. כלומר, המשיבים כלל לא הביעו את הסכמתם לבנייה על הגג במידה שלא תמומש תכנית תמ"א 38 תוך חצי שנה, מה גם שלא הוכח כי המשיבים הפסיקו לפעול לקידום התכנית.
לפיכך, השופטת הגיעה למסקנה שהמפקח צדק בקביעתו שלפיה המערערים לא הוכיחו שקיבלו את הסכמתם של 75% מדיירי אגף מגוריהם.
כמו כן, קיבלה השופטת את קביעות המפקח, שסבר כי בנייה על הגג תגרום לעומס על יסודות הבניין, במידה שתמנע מדיירים אחרים בבניין לבצע עבודות דומות בדירותיהם.
לפיכך, דחתה השופטת את הערעור, והורתה למערערים לשאת בהוצאות המשיבים בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד מימון אביטן, עו"ד עזרא-ליאור כדורי
- ב"כ המשיבים: עו"ד עמוס אילן, עו"ד נועם קולודני
* עו"ד אלעד וייסטוך עוסק בתמ"א 38
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.