השיב למיילים מהבית – ויקבל 273 אלף ש' על שעות נוספות

איש המכירות עבד מול לקוחות בדרום אמריקה ונדרש לפעילות בשעות הערב. החברה טענה כי מדובר במשרת אמון וכי שילמה לו כבר תגמול עבור עבודה נוספת - אך נדחתה

איש מכירות שהתפטר מחברה לייבוא, ייצוא ושיווק מוצרי אופטיקה, יקבל ממנה כ-280 אלף שקל, רובם המכריע בגין שעות נוספות. השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד מבית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד, וכי עבודתו מהבית בערבים לא השתקפה במלואה בדוחות הנוכחות.

ואלה העובדות שברקע: התובע הועסק בנתבעת מינואר 2014 ועד יוני 2020, ועסק בעיקר בשיווק ובמכירות ללקוחות באמריקה הלטינית. הוא דיבר ספרדית, קבע חלק ניכר מפגישותיו, נסע לתערוכות ולכנסים בחו"ל, ואף העלה יוזמות עסקיות. החברה טענה כי מידת העצמאות והאמון שניתנו לו מוציאה אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.

רכיב נוסף במחלוקת היה תשלום חודשי קבוע של 500 שקל, אשר כונה תחילה "עבודה מהבית" ובהמשך "פיצוי בגין שעות". העובד טען כי מדובר בחלק משכרו הרגיל, שפוצל באופן מלאכותי, ואילו החברה גרסה כי התשלום ניתן בגין עבודה נוספת, ויש להפחיתו מכל גמול שייפסק.

יחד עם זאת טענה החברה כי העובד כלל לא ביצע את היקף השעות הנטען, ואף לא קיבל אישור לעבודה בשעות נוספות. לדבריה, דוחות הנוכחות הצביעו על עבודה בהיקף נמוך יותר, ואף על שעות חסר. עוד נטען כי מענה מזדמן לטלפון, למייל או לווטסאפ מחוץ למשרד אינו בגדר עבודה המזכה בתשלום נוסף.

לא רק "זמינות"

גם השופט אבו קאעוד התרשם שהתובע נהנה מעצמאות מקצועית לא מבוטלת, אך בד בבד קבע שאין בכך כדי להגדירו כעובד הנהלה, או כמי שמועסק במשרת אמון מיוחדת, באופן המחריג אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. "התובע היה עובד מקצועי ומנוסה, בעל אחריות משמעותית וחופש פעולה", נכתב, "עם זאת לא הוכח כי היה חלק מן השדרה הניהולית הבכירה של הנתבעת".

בנוגע לשעות הנוספות, נקבע כי דוחות הנוכחות לא הציגו את התמונה המלאה. עבודת התובע התמקדה בדרום אמריקה, ובשל פערי השעות הוא נדרש לעבוד גם מהבית בערבים. התכתבויות שהציג כללו פעילות שלעתים נעשתה אחרי השעה עשר בלילה, שעון ישראל. השופט הדגיש שאין מדובר ב"זמינות" גרידא, אלא בראיות לפעילות מקצועית ממשית, החורגות משעות העבודה במשרד.

אף שלא ניתן היה לקבוע במדויק כמה זמן עבד התובע בכל ערב, נקבע כי הוכח שביצע שעות נוספות, וכי החברה לא ניהלה רישום מלא של העבודה מהבית. לכן הנטל עבר אליה, והיא לא הוכיחה שהעובד לא ביצע את השעות שבמחלוקת. בית הדין חישב את זכאותו לפי 41 שעות נוספות בחודש, בהתאם לכתב התביעה.

יחד עם פדיון חופשה והפרשי הפקדות לפנסיה ולפיצויים, הגיע הסכום שנפסק לעובד ל-280,634 שקל בתוספת ריבית, מתוכם 273,381 שקל עבור שעות נוספות. התשלום הקבוע של 500 שקל הוכר כחלק משכרו הרגיל, ולא כגמול שעות נוספות. לנוכח דחיית מרבית רכיבי התביעה, שהוגשה על כ-874 אלף שקל, נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.

• ב"כ התובע: עו"ד ליאת פייגל ועו"ד מאור שלום
• ב"כ הנתבעת: עו"ד קרן פרוכט כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.