בעל מזנון בירושלים שהפעיל עסק ללא רישיון קיבל צו סגירה. אולם לאחר דיון בבית המשפט, נקבע כי העסק יוכל להיות פתוח חלקית. לאחר מכן העירייה סגרה לו את העסק, ובכך הפרה את החלטת בית המשפט.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה ערעור שהגישה העירייה על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בעיר, שקבע כי לא הייתה לה סמכות לסגור מזנון של תושב העיר.
נגד בעל המקום הוגש כתב אישום בינואר השנה, בגין הפעלת עסק ללא רישיון. עם הגשת כתב האישום העירייה אף הגישה בקשה לצו סגירה. כבר באותו יום בית המשפט הורה על סגירת העסק, מאחר שהפעלתו אינה עומדת בדרישות משרד הבריאות ומהווה סכנה.
מספר ימים לאחר מכן התקיים עוד דיון, בו השתתפה גם הווטרינרית המחוזית. הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה צו הסגירה יצומצם, כך שבעל המזנון יהיה רשאי להפעיל את העסק אך ללא מכירת מזון מן החי.
בהמשך בית המשפט דחה את בקשתו לביטול הצו המצומצם, בה טען כי בוצע ניקיון יסודי והמפגעים התברואתיים טופלו.
כעבור כשלושה חודשים, בביקור שנערך במקום התגלה שהאיש כן מוכר מזון מן החי, בניגוד לצו הסגירה המצומצם. בעקבות זאת, העירייה סגרה לו את העסק.
מספר ימים לאחר מכן, האיש הגיש בקשה לביטול או עיכוב צו הסגירה. באותו דיון ביהמ"ש לעניינים מקומיים קבע שהעירייה הייתה חייבת לפנות לבית משפט בבקשה מסודרת לסגירת העסק ולא לסגור את העסק על דעת עצמה.
על החלטה זו החליטה העירייה לערער לביהמ"ש המחוזי בעיר. טענתה הייתה כי ביהמ"ש לעניינים מקומיים טעה כשקבע שלא הייתה לה סמכות לפעול לסגירת העסק לאחר שאיתרה מפגע מיידי וסכנה לשלום הציבור.
העירייה העלתה טענות רבות. בין היתר, שאם הרשות לא יכולה לאכוף את הצו, חוק רישוי עסקים ומשמעותו מתרוקנים מתוכנם.
בעל העסק – המשיב בהליך – תמך בהחלטה נגד העירייה וטען כי העירייה פעלה באופן לא חוקי.
בין צו מנהלי לצו שיפוטי
השופטת חנה מרים לומפ הסבירה כי השאלה היא האם מדובר בצו מנהלי – שאז לעירייה יש סמכות לסגור עסק במיידי – או שמא מדובר בצו שיפוטי, שאז היא כפופה לבית המשפט.
לאחר שניתחה את הסעיפים הרלוונטיים שבחוק רישוי עסקים, השופטת הסבירה כי "אם לא ניתנה הוראה שיפוטית מפורשת בדבר אופן ביצוע צו שיפוטי, משמע שאסור למערערת לעשות פעולות לאכיפתו, מבלי שביקשה מבית המשפט לעשות שימוש בסמכות".
כלומר, לפי השופטת, ברגע שמוגשת התנגדות לבית משפט, ומתקיים דיון בצו המנהלי, שבסופו מתקבלת החלטה המשנה את אופיו של הצו, הרי שעל אף שבתחילה דובר בצו מנהלי, מתכונתו שונתה, והוא הופך לצו שיפוטי על כל המשתמע מכך.
השופטת הוסיפה שהעירייה יכלה לפעול במהרה על ידי הגשת בקשה דחופה לבית משפט. לחילופין, עוד בזמן הדיון בצו בבית המשפט, העירייה יכולה לבקש מבית המשפט להסמיך אותה לפעול לביצועו, כפי שהדבר נעשה מדי יום ביומו.
התוצאה הייתה שהערעור נדחה. לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ המערערת: עו"ד יפעת ליפץ
- ב"כ המשיב: עו"ד סלביק רודנקו
* עו"ד ג'ואן מנצור גאוי עוסקת בדיני רישוי עסקים
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין