בעל קרקע חקלאית שהשכיר מבנים לצורכי אחסון הואשם בביצוע עבירות בנייה בעוד שהתיק נגד השוכרים – שהשתמשו במבנים הלא חוקיים במשך כשני עשורים – נסגר. בית המשפט: "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות".
בית משפט השלום בנתניה הורה לאחרונה על ביטול כתב אישום שייחס לבעל קרקע חקלאית במושב אודים עבירה של שימוש חורג עקב השכרת מבנים לצרכים מסחריים. השופט עודד מורנו קבע כי החלטת המדינה לסגור את התיק נגד שוכרי המבנים – שביצעו את אותה עבירה – תוך המשך ההליך נגד הבעלים והפיכתם לעדי תביעה מהווה אכיפה בררנית.
ב-2017 הגישה המדינה את כתב האישום בעקבות ממצאיו של פקח מהיחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה שסייר באזור וגילה שימוש חורג בחלקה החקלאית נוכח השכרת שני מבנים ששימשו כלולים לבני זוג שבבעלותם חברה לשיווק כלי בית ומתנות.
אף שהשוכרים השתמשו במבנים לאחסון בניגוד לדין המדינה ויתרה על הגשת כתב אישום נגדם, ובמקום זאת הפכה אותה לעדים מטעמה בהליך נגד בעל הקרקע. בעקבות זאת, ביקשו סניגוריו, עו"ד אורן אלפנדרי ועו"ד נדב גרינולד לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית.
בבקשה נטען כי ההחלטה לסגור את התיק נגד השוכרים, שביצעו בדיוק אותה עבירה כשל בעל הקרקע, ואף להפוך אותם לעדי תביעה נגדו, לוקה באפליה ובחוסר הגינות קיצוני.
במענה לטיעון זה הבהירה עו"ד עופרה אורנשטיין מטעם המדינה כי התיק נגד השוכרים נסגר משום שיצאו מהנכס לפני שכתב האישום הוגש. "אנו מעודדים שוכרים שמיד משתפים פעולה, מודים ומיד עוברים פרק זמן של חודשיים שלושה למקום אחר, אנחנו מעודדים. אם לא מדובר בעבירות חמורות... אנחנו לא מגישים כתב אישום".
עוד נטען כי חלקו של בעל הקרקע בעבירה היה גדול יותר כיוון שקיבל דמי שכירות מהשימוש לא החוקי במבנים.
שיקול דעת מוטעה
אולם השופט מורנו קיבל את טענת האכיפה הבררנית וקבע כי הפגם במקרה הזה כה חמור שאין מנוס מביטול כתב האישום.
השופט ציין כי החלטת המדינה פגעה בשוויון ובזכות היסוד של הנאשם להליך הוגן. לשיטתו, סגירת התיק נגד השוכרים תוך הפיכתם לעדי תביעה הוא "פגם חמור אשר קיום הליך פלילי לצידו אף מהווה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות או לכל הפחות פגם בשיקול הדעת".
השופט הבהיר כי אלמלא השכרת הנכס לשוכרים לא הייתה משתכללת עבירה נגד בעל הקרקע, כך שחלקם בביצוע העבירה אינו קטן.
השופט אמנם ציין כי לא בכל מקרה יש הצדקה להעמיד שוכר לדין פלילי בגין עבירות בנייה אולם במקרה הנוכחי הגשת כתב אישום גם נגד השוכרים הייתה הכרחית לנוכח העובדה שמשך קרוב לשני עשורים הם היו היחידים שהשתמשו במבנים והפיקו מהם הנאה מסחרית.
בנסיבות אלה נקבע כי ההחלטה להמשיך את ההליך נגד הנאשם תוך סגירת התיק נגד השוכרים היא "אכיפה בררנית פר אקסלנס מאחר שזו אכיפה כנגד פלוני ולא כנגד אלמוני ללא כל טעם טוב להבחין ביניהם".
השופט הבהיר עוד כי אין זה הגיוני שבעל הנכס יעמוד לדין פלילי ואילו השוכרים יצאו פטורים בלא כלום רק משום שעזבו את הנכס, שעה שגם הם ביצעו את אותה עבירה במשך זמן רב. "המדובר הוא בשיקול דעת מוטעה שאינו סביר וגורם לאכיפה בררנית והפליה אסורה", נכתב בהקשר זה.
בנוסף צוין בהכרעת הדין כי סגירת התיק נגד השוכרים לא נעשתה בהתאם להנחיות פרקליט המדינה בנושא ושהנחלה כולה הינה מקום מגורים שהכניסה אליו אסורה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.