עיריית ירושלים נ' זר

רקע

לפניי ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט הבכיר פ' שטרק) שניתנה ביום 29.6.17 בתיק ב"ש 945/17 (להלן: בית משפט קמא), במסגרתה נקבע כי למערערת אין כל סמכות לאכוף צו סגירת עסק, שהוא צו שיפוטי בהתאם לסעיף 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן: החוק).

העובדות

1. נגד המשיב הוגש ביום 25.1.17 כתב אישום בת"פ 944/12 המייחס לו עיסוק בעסק ללא רישיון או היתר זמני, עבירה לפי סעיפים 4 ו- 14(א) לחוק. עם הגשת כתב האישום, הגישה המערערת ביום 29.1.17, בקשה למתן צו סגירה מידי טרם מתן גזר הדין, בהתאם לסעיף 17 לחוק. בו ביום הורה בית המשפט קמא, במעמד צד אחד, על סגירת העסק, וזאת מאחר שהפעלת העסק אינה עומדת בדרישות משרד הבריאות ומהווה סכנה לבריאות הציבור.

1. ביום 2.2.17 התקיים דיון בבקשה אשר במסגרתו העידה וטרינרית המחוז, ד"ר גל זגרון. לאחר עדותה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה היקף הצו יצומצם, כך שהמשיב יהיה רשאי להפעיל את העסק כמזנון בלבד, ללא מכירת מזון מן החי.

1. ביום 15.2.17, הגיש המשיב בקשה דחופה לביטול הצו המצומצם לסגירת העסק. לאור שינוי נסיבות להן טען, ביקש לקבוע מועד דיון בבקשתו, הואיל ולטענתו כל המפגעים בתחום התברואתי טופלו, הוא ביצע ניקיון יסודי בעסק, הוא החל בהליך רישוי לקומה השנייה והמעלית תוקנה, כך שקיבל אישור מהנדס לבטיחות המעלית. על כן סבר כי יש בפעולות אלה להצדיק את ביטול הצו.

1. ביום 21.2.17 קיים בית המשפט קמא דיון בבקשה זו במעמד הצדדים. במהלך הדיון שמע בית המשפט קמא את מכלול טענות הצדדים ואף נערכה לפניו חקירה של המשיב ובוחנת רישוי עסקים גברת יעל וקנין. ביום 27.2.17 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, והצו המצומצם נותר על כנו.  על החלטה זו הוגשה מטעם המשיב בקשה לעיון מחדש, וביום 9.3.17 נערך דיון במעמד הצדדים, שבסיומו הותיר בית משפט קמא את ההחלטה על כנה.

1. ביום 15.3.17 המשיב ערער לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט קמא (ע"פ 35059-03-17).ביום 9.4.17 דחיתי את בקשת המשיב לביטול הצו מאחר שלא מצאתי כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית משפט קמא, כאשר איזן בין אינטרס הפגיעה בחופש העיסוק ובפרנסתו של המשיב, אל מול אינטרס מובהק של שלום הציבור ובריאותו. שכן סגירת המסעדה נועדה למנוע ולצמצם את הסכנה לציבור, ולמנוע לגיטימציה לעסק אשר פועל ללא היתר בנייה. עוד קבעתי כי הצו המצומצם מאזן נכוחה בין האינטרסים השונים, וממזער את הפגיעה בחופש העיסוק של המשיב.

1. בעת ביקור שנערך בעסק ביום 21.6.17, נראה המשיב מוכר מזון מן החי, וזאת בניגוד לצו הסגירה המצומצם. לנוכח זאת, ביום 22.6.17 המערערת אכפה את מימוש צו הסגירה שהוטל על ידי בית המשפט קמא.

1. ביום 25.6.17 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט קמא לביטול או לעיכוב צו הסגירה, בטענה כי צו הסגירה המצומצם אסר על הכנת מזון מן החי, ולא על מכירת דגים. ביום 26.6.17 דחה בית המשפט קמא (כבוד השופט א' דהאן) את בקשתו נוכח החלטת בית המשפט המחוזי בע"פ 35039-03-17, וקבע כי אין מקום לבטל את הצו או לעכבו.