בשנת 2003 תלמידת כתה ד' נפצעה במהלך שיעור ספורט, לאחר שידה נתקעה במתקן "חמור", והמורה הוציאה את ידה בכח. המדינה צירפה תצהיר של המורה, ולפיו התלמידה נפגעה לאחר שנחתה. אלא שבבית המשפט הדברים התפתחו אחרת.
השופט שלמה מיכאל ארדמן מבימ"ש השלום בקריות קיבל את תביעתה של צעירה בת 23, שנפצעה בידה במהלך שיעור התעמלות כשהייתה תלמידת כתה ד'. במילים פשוטות, השופט האמין לתובעת ולא האמין לגרסת המדינה (הנתבעת בהליך).
המקרה אירע בשנת 2003, כשהתובעת הייתה בת 9. בשנת 2012 היא הגישה את תביעתה נגד משרד החינוך. בבית המשפט היא תיארה את מה שקרה לדבריה, כאשר התבקשה על ידי המורה לספורט לקפוץ ולעבור מעל מתקן "חמור" בעזרת מקפצה.
כשקפצה על המקפצה, מרפק שמאל שלה החליק ונתקע בחריץ שבין שלבי החמור. המורה ניסתה לשחרר את המרפק באמצעות משיכתו בכוח רב, דבר שגרם לפגיעתה של התובעת. התוצאה הייתה שבר במרפק, פיזיותרפיה והיעדרות של חודש וחצי מבית הספר. מומחה מטעם ביהמ"ש העריך שלתובעת נותרה נכות קבועה בשיעור של 10%.
התובעת אף סיפרה שלא הכירה את התרגיל, אולם המורה סירבה להדריך אותה ורק הבטיחה שתסתכל עליה בזמן הביצוע. יתרה מכך, לטענת התובעת, בזמן התרגיל המורה לא פיקחה עליה אלא עמדה רחוק ושוחחה עם תלמידות אחרות.
כל זה לא הפריע למדינה להכחיש את גרסת התובעת. המדינה הפנתה בין השאר לכך שהתובעת לא צילמה את מתקן "החמור" שבו מדובר, ואף טענה, בין היתר, כי מבחינה מעשית לא ניתן להיתקע בחריץ שבין שלבי "החמור".
אל כתב ההגנה של המדינה צורף תצהיר של המורה, בו נטען כי המורה הדריכה את התובעת, וכי ידה לא נתקעה במתקן אלא נפגעה לאחר שהתובעת נחתה על המזרון.
לעומת תצהיר זה, בבית המשפט הדברים התפתחו לכיוון אחר – המורה העידה שאינה זוכרת את האירוע.
לא ניסתה לאתר
סתירה זו היא שגרמה לשופט ארדמן להעדיף את גרסת התובעת, לאחר שהשתכנע כי עדות המורה באה לחפות על התנהלותה בזמן האירוע.
"אילו היה אמת בעדותה של המורה בפני, כי אינה זוכרת את פרטי האירוע, מדוע בחרה שלא לציין זאת בתצהירה, ובמקום זאת לציין גרסה חד משמעית של האירוע כטענתה, בעוד שבעדותה בבית המשפט טענה כי אינה זוכרת דבר?! אינני מאמין למורה כי אינה זוכרת את פרטי האירוע, ובמיוחד נוכח עדותה כי זהו המקרה היחיד בכל שנות פעילותה כי תלמידה שלה נפגעה תוך כדי נפילה".
בניגוד לכך, השופט ציין כי התובעת אמינה ועקבית, וקבע כי המדינה התרשלה בהשגחה על התובעת ובהוצאת מרפקה מארגז הקפיצות בדרך שלא תפגע בה.
השופט אף הצביע על כך שבעוד שהגיוני כי לתובעת אין היום קשר עם בנות אחרות שנכחו באירוע, המדינה יכלה לאתר את פרטיהן של בנות כאלה, אך בחרה לא לעשות זאת.
בנוגע לטענה שלפיה גרסת התובעת אינה אפשרית, השופט הזכיר שהמדינה לא עשתה ניסיון לאתר את הארגז ולבדוק את גודל החריצים שבו.
לאחר שפירט את הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות האירוע – העיקרי שבהם הוא הפסד השתכרות פוטנציאלי – השופט הורה למדינה לשלם לה פיצויים בסך כ-435,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד שרון רובינשטיין
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין