לפסק הדין בעניין הורסקי נ' נויקס ואח'
בעלת דירה הגישה תביעה נגד שוכרים בטענה כי זמן קצר לאחר שהודיעו לה כי בכוונתם להמשיך לגור בדירה שנה נוספת, הם החליטו לעזוב, והדירה נותרה ריקה במשך מספר שבועות. בית המשפט חייב את השוכרים לשלם פיצוי כולל של מעל 9,000 שקלים.
בין הצדדים נחתם הסכם שכירות, כאשר בתום שנה אחת, הוארך ההסכם בשנה נוספת. לטענת התובעת - בעלת הדירה, לקראת תום תקופת השכירות, היא הודיעה לשוכרים על כוונתה להעלות את דמי השכירות ל 4,400 שקלים, ובעקבות זאת, החלה מסכת של תכתובת ופניות בין הצדדים, עד שבסופו של דבר הודיעו לה השוכרים כי ברצונם להמשיך לשכור את הדירה לשנה נוספת, וכי עם הגעתה לארץ (התובעת מתגוררת בחו"ל), יחתמו על הסכם חדש, אך למרות זאת, כאשר הגיעה לארץ כחודש לאחר מכן, הופתעה לגלות כי השוכרים אינם מתכוונים להמשיך לגור בדירה שכן רכשו דירה.
לטענתה, הבטיח לה השוכר למצוא שוכרים חלופיים, אולם בפועל הוא לא הצליח לעשות כן והדירה הושכרה בסופו של דבר באמצעות מתווך. בתביעה שהגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה נגד השוכרים והערבים לחוזה, טענה בעלת הדירה כי השוכרים הפרו את החוזה ועליהם לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, ובכלל זה עיכוב בכניסת דיירים חלופיים, תשלום דמי תיווך, תשלום חוב ארנונה, ביצוע צביעה ותיקונים, עגמת נפש ועוד.
השוכרים טענו כי בניגוד לטענות התובעת, לא הודיעו על הסכמתם לשכור את הנכס לשנה נוספת, ואף הודיעו לה טלפונית כי לא ימשיכו לשכור את הדירה, וכי כמחווה של רצון טוב נענו לבקשתה לפרסם מודעה באינטרנט ולמצוא דיירים חלופיים, אך היא סיכלה את האפשרות להשכיר את הדירה לדיירים אחרים ללא כל טעם סביר.
לא סביר ששוכר יתנדב למצוא שוכרים חלופיים
השופטת הלית סילש קיבלה את מרבית התביעה נגד השוכרים ודחתה את התביעה נגד הערבים. נקבע כי מתכתובת הדוא"ל שהוגשה עולה כי השוכרים אכן הודיעו לתובעת כי בכוונתם לשכור את הדירה לשנה נוספת וזאת ללא כל הסתייגות, כאשר השופטת דחתה את גרסת השוכרים לפיה הודיעו לתובעת טלפונית על סיום השכירות.
בנוסף נקבע כי לא סביר כי שוכר המבקש לעזוב את המושכר בסיום התקופה ובהתאם להסכם, "יתנדב" לפרסם את הדירה ולמצוא שוכרים חלופיים: "יש לזכור כי התובעת והנתבעים אינם בני משפחה או חברים, אלא שהתקיימה ביניהם מערכת יחסי שוכר ומשכיר לתקופה קצרה של שנתיים" כתבה השופטת, והוסיפה כי סירובה של התובעת להתקשר עם שוכר פוטנציאלי זה או אחר , אינה מאיינת את תביעתה, שכן בהיותה בעלת הנכס, היא רשאית להחליט מי יהיה השוכר החלופי, ולא הוכח כי היה בכוונתה להרע עם השוכרים.
השופטת ציינה כי התרשמה כי בפועל ביקשו השוכרים להמשיך לגור בדירה עד לרכישת דירה חלופית, וכי בהתנהלותם זו גרמו לתובעת לנזקים.
לעניין הנזק, נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי של 9,270 שקלים הכולל בין היתר הפסד דמי שכירות של שלושה שבועות, חוב ארנונה ועגמת נפש בסך 1,000 שקלים, ובנוסף ישלמו השוכרים הוצאות משפט של 500 שקלים.
התביעה נגד הערבים נדחתה כאמור, לאחר שנקבע כי הם היו ערבים להסכם השכירות הראשון, אך לא נתנו הסכמתם להמשך ערבותם.
לפסק הדין בעניין הורסקי נ' נויקס ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.