בית הדין הרבני לא סבר ששנתיים של אלימות הדדית הן סיבה מספיק טובה כדי להתגרש. בנסיבות אלה, הבעל - שיזם את הגירושים - לא הוכיח עילה לשלילת כתובה וימשיך לשלם לה מזונות עד לגט - למרות שהיא עובדת.
לפני כחודש וחצי בית הדין הרבני בנתניה הורה לבעל שמיהר לתבוע גירושים לשלם לאישתו כ-58 אלף שקל עבור הכתובה ולהמשיך בתשלום מזונות חודשיים של 1,200 שקל עד לגט. דייני ההרכב דחו את טענותיו כי אלימותה כלפיו מצדיקה שלילת כתובה, וכי היא יכולה לפרנס את עצמה ולכן לא זקוקה למזונות.
בני הזוג נישאו באוגוסט 2014 והביאו לעולם בת יחידה. על פי המתואר בפסק הדין, נראה כי הרוחות הרבו להתלהט בנישואים הקצרים עד כדי אלימות של ממש ותלונות במשטרה.
בנובמבר 2016 הבעל פתח בהליכי גירושים, במסגרתם חויב לשלם לאישה מזונות בסך 1,200 שקלים מדי חודש עד למתן הגט.
האישה סרבה להתגרש תחילה אך לאחר זמן מה היא הסכימה ותבעה את כתובתה העומדת על 72 אלף שקל.
אלא שהבעל טען כי יש עילה לשלול את הכתובה מהאישה כי היא "עוברת על דת" – כלומר, לא התנהגה כלפיו כמצופה מאישתו לנוכח האלימות שהפעילה כלפיו לאורך חיי הנישואים כולל הגשת תלונת שווא למשטרה.
הבעל הוסיף כי גם אין הצדקה להמשיך לחייב אותצו במזונותיה מאחר שאישתו עובדת לפרנסתה, מקבלת מביטוח לאומי גמלה חודשית לסיוע בשכר דירה ויש לה כ-30 אלף שקל בחיסכון.
אלימות בלהט הרגע
דייני ההרכב – הרב שלמה שפירא (אב"ד), הרב אברהם מייזלס והרב אריה אוריאל – הורו לצדדים להתגרש לאור הסכמתם ההדדית, אך לא שוכנעו שיש עילה המצדיקה את שלילת הכתובה או את ביטול המזונות.
הדיינים ציינו כי טענותיו הקיצוניות של הבעל כנגד אשתו הובאו בשלב מאוחר בהליך כשבמקור הייתה זו תביעת גירושים רגילה של בני זוג שלא מסתדרים זה עם זו. ככלל, ישנן עילות לשלילת כתובה אולם במקרה הנוכחי הן לא מתקיימות, מה גם שהיוזמה לגירושים הייתה של הבעל ואילו האישה הייתה זו שהיססה להתגרש.
"במצב שבו מצד האישה אין מניעה לחיים משותפים, גם אם חיים אלו מלווים במריבות ובקטטות שבעטיין החליט הבעל בסופו של דבר לתת גט מרצונו, עדיין אין בכך עילה לבטל את זכות האישה לגבות את מלוא כתובתה" הם כתבו.
כמו כן, ובשונה מתיאוריו של הבעל, הדיינים דווקא התרשמו כי האישה לא אלימה וכי בין הצדדים שררו חילוקי דעות "רגילים" שנבעו בעיקר מחוסר ניסיון. הם הסבירו כי גם אם חילוקי הדעות היו חריפים עד כדי כך שהאישה תקפה וקיללה את בעלה, הרי שנהגה כך בלהט הרגע. משכך, נקבע כי היא לא נחשבת כ"עוברת על דת" והאחריות למריבות ולאירוע האלים הוטלה על שני הצדדים.
לפיכך תביעת הגירושים התקבלה ומזונות האישה נותרו על כנם לאחר שהדיינים הגיעו לכלל מסקנה כי אף שהאישה עובדת, הכנסתה "היא 'על ידי הדחק' כדי שלא לסבול חרפת רעב".
עם זאת, נקבע כי מסכום הכתובה יופחת הסיוע שקיבלה מביטוח לאומי בשכר הדירה (14,040 שקלים), כך שבסופו של דבר, הבעל חויב לשלם לה 57,960 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד משפחה שחר ולנר
- ב"כ הנתבע: טו"ר אברהם שירזי, עו"ד מאיר בר־מוחא
עו"ד רחל דותן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין