הבעל, שחויב להתגרש, דרש להכריע קודם בתביעתו לזכויות בדירה שלטענתו אבי האישה הבטיח להם לפני החתונה. בית הדין הבהיר לו כי טענותיו נגד חמו לא יכולות להיות סיבה לעיגון האישה.
הבעל חויב בגט לפני כשנה אבל ביקש לעכב אותו עד שתוכרע תביעתו לזכויות בדירה שלטענתו אביה של אשתו הבטיח להם לפני החתונה. בית הדין הרבני הגדול דחה לאחרונה את בקשתו וקבע כי טענות הבעל כלפי חמו לא יכולות לשמש סיבה לדחיית הגט, והוא מוזמן להגיש נגדו תביעה נפרדת. בתוך כך הובהר לבעל כי אם ימשיך לעגן את אשתו תישקל הטלת סנקציות.
במסגרת הליכי הגירושים בין בני הזוג הצהיר הבעל כי הוא מסכים להתגרש אך ביקש לדחות את הדיון בסוגיית הגט לאחר שיוכרעו טענותיו בתביעה שהגיש לחלוקת הרכוש המשותף.
בתביעה זו טען הבעל כי הוא זכאי לחצי מזכויות בדירה באזור השפלה, שלטענתו שייכת לאבי האישה והובטחה להם בווארט (זכרון דברים שנחתם בין הורי בני הזוג) לפני החתונה.
בתגובה טענה האישה כי הדירה כלל לא רשומה על שמה או על שם אביה אלא שייכת לחבר שלו. משכך לבעלה אין עילה לתביעה רכושית נגדה ובית הדין לא מוסמך לדון בטענות שהעלה כלפי אביה במסגרת הליכי הגירושים.
בית הדין הרבני האזורי קבע כי מאחר ששני הצדדים מעוניינים להתגרש יש להביא לסיום הנישואים במהרה, ולפיכך חייב את הבעל בגט. עם זאת, כדי להרגיע את הבעל הורה בית הדין לאישה תמציא להמציא ערבויות שיבטיחו את זכויותיו בדירה למקרה שיוכחו במסגרת הדיון בתביעת הרכוש אולם האישה סירבה לכך וטענה כי אינה יכולה לערוב לנכס שכלל לא שייך לה.
בין לבין הגיש הבעל ערעור על חיובו בגט. הבעל טען כי אם יתגרש מאשתו לפני שיינתן פסק דין בתביעת הרכוש הוא יאבד את זכויותיו בדירה. בתוך כך הוא הדגיש כי הדירה נרשמה על שם חבר של חמו באופן פיקטיבי כדי לחמוק ממס.
האישה צודקת
בפסק הדין של הרב שלמה שפירא נקבע כי התביעה הממונית של הבעל אינה סיבה לדחיית הגט. "אין ספק שטענתה של האישה בעניין זה צודקת, התביעה אינה נגד האישה, שהרי ודאי שאין הדירה רשומה על שמה", נכתב.
הדיין הבהיר כי הטענות של הבעל מופנות כלפי אבי האישה ובעל הדירה הרשום, ולבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעות נגד צדדים שלישיים במסגרת הליכי גירושים. גם אם כל טענות הבעל נכונות - ואבי האישה אכן הבטיח בווארט שתהיה לבני הזוג דירה - בפועל הדירה לא רשומה על שמם ומכאן שאין לצדדים רכוש משותף אפשר לתבוע את חלוקתו.
"משכך התביעה לחלוקת הרכוש - הדירה - אינה יכולה להיות קשור לאישה ואין האיש יכול לדרוש חלוקת רכוש לפני הגירושין", נכתב.
לסיכום נקבע כי טענות הבעל אינן מקנות לו את הזכות לעגן את אשתו והוא מוזמן להגיש תביעה נפרדת נגד אביה, בעל הדירה או שניהם גם יחד.
הדיינים הרב אליעזר איגרא והרב א' אהרן כץ הצטרפו למסקנות אלה, והבעל חויב לתת לאשתו גט לאלתר תוך שהובהר לו כי אם יסרב ישקול בית הדין להטיל עליו צווי הגבלה.
- ב"כ המערער: עורך דין עזריאל ליפל
- ב"כ המשיבה: טוענת רבנית דבורה בריסק
עו"ד חנן כבירי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין