בית המשפט קבע שמסמך ויתור טענות עליו הוחתם הרוכש טרם קבלת הדירה אינו תקף
בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה כספית שהגיש רוכש דירה מקבלן בעילה של עיכוב במסירה. הקבלן התגונן בין היתר בטענה שהתובע – שרכש את הדירה במסגרת קבוצת רכישה – חתם על מסמך בו ויתר על פיצוי בשל איחור. הנתבע הוסיף כי התובע הוא היחיד מבין חברי קבוצת הרכישה שהגיש נגדו תביעה וזה אומר דרשני. השופט אמיר ויצנבליט דחה את טענות הקבלן וקבע שהוא יפצה את התובע עבור 70% מתקופת האיחור הנטענת.
תחילת הפרשה בתחילת 2009, אז התקשרה קבוצת הרכישה בהסכם עם חברת "אמלוני - לבניין ולפיתוח", במסגרתו הוסכם שהקבלן יבנה עבור חברי הקבוצה בניין תמורת 10,800,000 שקל. עוד נקבע בהסכם מועד סופי למסירת הבניין וסכום פיצוי קבוע למקרה שהקבלן לא יסיים את העבודה במועד. בפועל, הבניין קיבל טופס 4 באיחור של 3.5 שנים ממועד המסירה המקורי, ומכאן התביעה שהוגשה לבית המשפט.
לטענת התובע הקבלן לא עמד בלוח הזמנים על פי ההסכם, ובשלב מסוים אף נטש את אתר הבנייה. מדובר באיחור של 990 ימים במסירת הדירה, ומאחר שלפי ההסכם הקבלן חב בפיצוי בסך 500 שקל עבור כל יום של איחור, זכאי התובע לפיצוי של 495,000 שקל. התובע ציין כי במעמד המסירה הוא אולץ לחתום על מסמך העדר תביעות כתנאי לקבלת הדירה, ועשה זאת בלית ברירה רק לאחר שהוסיף בכתב ידו ליד סעיף הויתור "לא מאושר. מסתייג ממנו". לשיטתו, המסמך חסר תוקף.
הקבלן טען מנגד שמסמך העדר התביעות מהווה ויתור מפורש של התובע על טענותיו. בהקשר לכך נטען שהסתייגות התובע שנרשמה בסמוך לסעיף הוויתור אינה שוללת את הסכמתו הכללית לאמור במסמך, שבאה לידי ביטוי בחתימתו עליו. הנתבע הוסיף שאיש מחברי הקבוצה מלבד התובע לא נקט נגדו בהליכים משפטיים, וזה אומר הכול.
הונחו שלא לתבוע
השופט ויצנבליט כתב שטענות הקבלן "שובות לב ממבט ראשון", אולם לאחר שמיעת העדויות הוא מצא שלא לקבל אותן.
כך, התברר שעורך הדין של קבוצת הרכישה מקורב אישית למנהל הנתבע, ופעל לשכנע את חברי הקבוצה שלא לתבוע את הקבלן. עורך הדין העיד בין היתר כי אמר ללקוחותיו שצריך לגמור עם הנתבע בדרכי נועם. לדבריו הייתה לו השפעה מסיבית על חברי קבוצת הרכישה והם הסכימו לפעול כעצתו, והיחיד שלא שוכנע מהדברים הוא התובע.
מכאן, כתב השופט, שחתימת חברי הקבוצה על כתבי הוויתור לא נעשתה מתוך הכרה בהעדר אחריות הנתבע, אלא כתוצאה משכנועי בא כוחם.
בהקשר לכך צוינה עובדה מרכזית נוספת: מרבית חברי הקבוצה הם מפוני גוש קטיף שקיבלו מענקים מהמדינה ומימנו באמצעותם את חלקם בעסקה. התובע לעומת זאת הצטרף לקבוצה על רקע היכרות קודמת שלו עם עורך הדין, כך שהכסף יצא מכיסו ישירות.
השופט ציין שנבדלות זו של התובע ביחס לשאר הרוכשים מסבירה את היותו תובע יחיד.
בתוך כך השופט מתח ביקורת על הנתבע שניצל את עמדת הנחיתות של הרוכשים והתנה את מסירת הבניין בחתימה על כתבי הוויתור מבלי שיש לכך יסוד. מכל מקום, קבע השופט, הסתייגותו של התובע מסעיף הוויתור מלמדת על העדר הסכמתו לאמור במסמך.
ביחס לתקופת האיחור קבע השופט שמדובר למעשה ב-706 ימים ולכן התובע יפוצה ב-353,000 שקל (500 שקל ליום).
בנוסף, הקבלן ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 63,000 שקל, וכן 70% מהאגרה ששולמה.
- ב"כ התובע: עו"ד שמעון חיים ויקי
- ב"כ הקבלן: עו"ד אסף רצון
עו"ד אתי פרץ קינן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין