עדויות בניו של המנוח נפסלו בשל חוסר מהימנות והתנהלות לא מוסרית. בנוסף, נמצא פגם מהותי בתהליך מול עדי צוואה. על כן, הצוואה הראשונה שלו היא זו שתקוים וילדיו יאלצו להתחלק ברכוש עם אשתו השנייה.
צוואתו האחרונה של אב לחמישה נפסלה לאחרונה בבית המשפט למשפחה בצפת שאישר לקיים את הצוואה שערך 10 שנים קודם לכן, ובה חילק את רכושו בינם לבין אשתו השנייה. השופטת אביבית נחמיאס השתכנעה כי הצוואה השנייה, שנישלה את האישה וקבעה שהרכוש יגיע לילדים בלבד, לא משקפת את רצונו האמיתי של המנוח. בין הטעמים שהובילו אותה למסקנה זו: פגמים בהצהרות עדי הצוואה, מעורבות חריגה של אחד הבנים והתנהלותם הכללית של בניו, שבין היתר שכנעו את אחותם פגועת הנפש להסתלק מהעיזבון בטענה שנשים לא יכולות לרשת לפי התורה.
המנוח ואשתו השנייה נישאו ב-1996. כחודש לאחר החתונה ערך המנוח צוואה בפני שני עדים, בה ציווה כי חצי מהרכוש שלו יעבור לאשתו ואילו המחצית השנייה תחולק בין חמשת ילדיו מהנישואים הראשונים. עשר שנים לאחר מכן ערך המנוח צוואה נוספת שבה נישל את אשתו והורה כי כל רכושו יעבור לילדיו.
חלפו עוד עשר שנים והמנוח הלך לעולמו. אז פרץ סכסוך בין שניים מילדיו לבין אלמנתו לגבי תוקף הצוואה האחרונה.
האלמנה טענה שהצוואה המאוחרת מזויפת, שילדיו של בעלה השפיעו עליו ושאחד הבנים היה מעורב בעריכתה והיא לא מבטאת את רצונו. עוד היא טענה כי נפלו בה פגמים, בין היתר משום שאין בה הצהרה של העדים על כך שהמנוח אמר שזו צוואתו כפי שמחייב החוק.
מנגד טענו הבנים שהאלמנה פועלת בחוסר תום לב שכן היא יודעת שהצוואה הראשונה לא משקפת את רצונו של אביהם, שביקש להחזיר את הדברים למצב הטבעי שילדיו ירשו רכוש שצבר לפני שנישא לה.
לא עניין טכני
השופטת אביבית נחמיאס ציינה כי אף שהצוואה המאוחרת אמורה לגבור על הקודמת, במקרה הזה נסיבות עריכת הצוואה והפגמים שנפלו בה מובילים למסקנה שהיא לא משקפת את רצונו האמיתי של המנוח.
השופטת ציינה כי הצוואה לא כללה הצהרת עדים ובעדויותיהם בפניה הם אכן אישרו שהמנוח לא הצהיר בפניהם שזו צוואתו, והמעורבות שלו בתהליך הסתכמה בחתימה ותו לא. השופטת הדגישה כי מדובר בפגם מהותי, שכן הדרישה שהמצווה יצהיר בפני העדים כי זו צוואתו היא לא עניין טכני. מטרתה לוודא שהוא עומד מאחוריה.
בנוסף, השופטת קבעה כי הייתה כאן מעורבות פסולה של אחד הבנים: לא רק שהוא קישר בין אביו לבין עורכת הדין שערכה את הצוואה וזימן את העדים הוא אף נכח בפגישות וראה עצמו שותף מלא בצוואה. "באנו לעשות צוואה", היה אחד הדברים שאמר בעדותו. למעשה, לעורכת הדין לא היה רגע אחד ביחידות עם המנוח שבו יכולה הייתה להבין ממנו מה רצונו.
מלבד המעורבות הפסולה השופטת ציינה כי עדויות הבנים הותירו עליה רושם שלילי ביותר, הן היו פתלתלות, סותרות ולא מהימנות. לכך הצטרפה התנהלות בעייתית מאוד מול אחותם, אישה פגועת נפש ששכנעו להסתלק מהעיזבון בתירוץ שדין תורה אוסר על נשים לרשת.
לפיכך, השופטת פסלה את הצוואה האחרונה והורתה על קיום הצוואה הראשונה. הבנים חויבו ב-15,000 שקל הוצאות. מדובר בסכום נמוך יחסית וזאת משום שאלמנת המנוח העלתה טענות מיותרות שלא לצורך.
לפסק הדין בתיק עזבון 15159-03-17
עו"ד אורי צפת
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין