לפסק הדין בעניין ראאיד נ' מדינת ישראל
מכשיר סלולרי שנלקח מחשוד עם מעצרו לא הושב לו. רק לאחר שהגיש תביעה כנגד המדינה, התברר מה עלה בגורלו. אז כיצד מתייחסת המשטרה לרכוש העצורים? וכיצד המדינה מפצה אותם?
בסוף שנת 2012 עצרה המשטרה חשוד בגין הנחת מטען חבלה באוטובוס, שהתפוצץ ברחוב שאול המלך בתל אביב. החשוד נחקר ונערך גם חיפוש בדירתו בתל אביב, בו נתפסו, בין השאר, דיסקים, ציוד מחשב ועוד. לאחר תשעה ימי מעצר, שוחרר החשוד ולא הוגש נגדו כתב אישום.
לטענת האיש, עת השתחרר מן המעצר במגרש הרוסים בירושלים, קיבל לידיו את חפציו, אך ללא המכשיר הנייד שלו. לדבריו, נאמר לו כי המכשיר יוחזר לו במשטרת תל אביב, אלא ששם שלחו אותו חזרה למגרש הרוסים. על פי עדותו, יומיים המתין שם מהבוקר עד הערב, אולם איש לא נענה לפניותיו.
הוא הוסיף, כי עורך דין מטעמו אף פנה למשטרה בדרישה לקבל חזרה את הסלולר אך לא זכה להתייחסות. בהמשך פנה האיש לחברת פלאפון, וביקש להפעיל את הביטוח ולקבל מכשיר חליפי. המכשיר שקיבל, בתמורה לסכום של 999 שקל, לא עבד טוב, ולפיכך נדרש, לטענתו, לרכוש לעצמו מכשיר חדש בסכום של 2,099 שקל.
שמות זהים - זהות שונה
בעקבות זאת, הגיש האיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב ובה דרש, בין היתר, את השבת הסלולר וכן פיצוי בסך 14,650 שקל. אלא שכאן חלה תפנית מפתיעה: לאחר הגשת כתב התביעה, התקשר אל התובע תושב מאזור רמאללה, והודיע לו שהמכשיר נמצא אצלו ושהוא מוזמן לבוא לקחתו. לטענת המתקשר, הוא ניסה לאתר את בעל המכשיר דרך רשימת אנשי הקשר במכשיר.
בדיון, שהתקיים בפני השופטת עינת רביד, אישרה המדינה את הנסיבות בהן קיבל התובע את הסלולר חזרה לידיו. לטענת המדינה, אחד החוקרים במתקן השב"כ חשב שהמכשיר שייך לאדם המתגורר ליד רמאללה ומסר את המכשיר לעורך-דין העובד במתקן, המכיר מישהו מהיישוב. כך התגלגל המכשיר לאדם שהוא כלל אינו בעליו, אלא רק נושא שם הזהה לשמו של התובע.
למרות זאת, התובע לא משך את תביעתו: הוא דרש שיוחזרו לו הוצאותיו בגין רכישת המכשירים ובגין שירותי עורך-דין. כן תבע פיצוי עגמת הנפש שנגרמה לו, ובכלל זה, חשיפת פרטיו האישיים בפני זרים, אשר פרצו את הנייד שלו.
המדינה טענה, מצידה, שהתביעה קנטרנית וביקשה לדחותה. לדבריה, מכשירו החדש של התובע נקנה לאחר שהישן כבר הושב לו.
השופטת רביד קיבלה את התביעה בחלקה. נקבע, כי אין ספק שהמדינה החזיקה את הסלולר של התובע שלא כדין במשך שלושה חודשים. גם האופן בו הוחזר לתובע, במפתיע ובסמוך להגשת התביעה, מעוררת תמיהות.
השופטת קיבלה את טענת המדינה, שהמכשיר החדש נרכש לאחר שהישן הושב, ולכן לא פסקה לתובע פיצוי בגין הרכישה. עוד ציינה, שהתובע לא הציג חשבונית מעורך-דין ולכן לא ישולמו לו הוצאות אלה.
לבסוף נפסק, שהמדינה תשלם לתובע סך של 1,000 שקל בגין המכשיר הראשון שרכש, וכן 3,000 שקל כפיצוי בגין עגמת נפש על הניתוק התקשורתי במשך שבוע ועל העובדה שהסלולר שלו נפרץ בידי זרים.
לפסק הדין בעניין ראאיד נ' מדינת ישראל
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.