פסק דין
התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת על סך 14,650 ₪ וזאת בגין נזק שנגרם לו לטענתו בשל מכשיר סלולר מסוג אייפון (להלן: "הסלולר"), שנלקח ממנו בעת מעצרו על ידי הנתבעת ולא הוחזר לו שלא כדין במשך שלושה חודשים לאחר ששוחרר ממעצרו. אציין, כי בכתב התביעה תבע התובע גם את החזרת הסלולר, אולם רכיב זה של התביעה לא היה נדרש עוד במועד הדיון בפני, מכיוון שכפי שיתואר להלן, הסלולר הושב לו לאחר הגשת תביעה זו.
הנתבעת בכתב ההגנה טענה טענות שונות לעניין סמכות בית משפט זה בנושא השבת הסלולר, אולם טענות אלה אינן רלוונטיות עוד משהסלולר הושב. אשר לנזק שנגרם מאי השבת הסלולר, טענה הנתבעת בעיקר כי לא נגרם נזק של ממש לתובע, הכל כפי שיפורט להלן.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע נעצר על ידי משטרת ישראל ביום 21.11.2012 בגין חשדות חמורים הקשורים לאירוע הנחת מטען חבלה באוטובוס (קו 142), שהתפוצץ ברחוב שאול המלך 41 בתל אביב וכי התובע היה חשוד בתיק פל"א 506775/12 במסגרתו נחקר. ביום מעצר התובע נערך חיפוש בדירתו ברחוב וולפסון 42 בתל אביב, ובדירה נתפסו דיסקים, חמישה טלפונים ניידים ומטען, ניירת, שישה כרטיסי זיכרון, מחשב נייד שחור ועוד (העתק דוח הפעולה ודוח חיפוש צורף נספח 1 לכתב ההגנה). אין מחלוקת כי לאחר תשעה ימים במעצר, התובע שוחרר ולא הוגש כל כתב אישום כנגדו.
התובע העיד, כי כאשר השתחרר מן המעצר במגרש הרוסים בירושלים, קיבל לידיו את חפציו, אך ללא הסלולר. כאשר ביקש את הסלולר אמרו לו, שיבקש זאת במשטרת תל אביב. כאשר הגיע למשטרת תל אביב נשלח לבקש זאת במגרש הרוסים בירושלים. על פי עדותו, יומיים המתין מהבוקר עד הערב במגרש הרוסים בירושלים, על מנת שמישהו ידבר איתו, אולם איש לא הסכים לדבר איתו והסלולר לא הוחזר. התובע ציין כי היה זה הסלולר שבו כל אנשי הקשר שלו, תיבת הדואר, וכן תמונות ודברים פרטיים ואישיים. התובע שכר עורך דין על מנת שיסייע לו לקבל חזרה את הסלולר והציג בדיון מכתב שכתב עורך דינו למשטרה ביום 20.12.2012 ובו הוא דורש כי יושב הסלולר בדחיפות (ראו ת/1). התובע העיד כי למרות זאת לא הושב לו הסלולר. לפיכך ובלית ברירה פנה לחב' פלאפון, על מנת שיתנו לו לכל הפחות כרטיס סים (SIM) על מנת שתהיה לו אפשרות לתקשורת כלשהי על בסיס המספר הידוע שלו. לאחר כשבוע מיום השחרור הסכימה פלאפון לתת לו כרטיס סים חדש עם המספר הקודם שלו, ובשלב ראשון התקין התובע את הכרטיס לאחד המכשירים הניידים שהיו ברשותו. כשראה התובע, שהסלולר לא מוחזר לו, ביקש מפלאפון להפעיל את הביטוח ולקבל מכשיר חליפי. פלאפון אישרה לו קבלת מכשיר חליפי וזאת ביום 8.2.2013 בתמורה לסכום של 999 ₪ (ראו ת/2). מכשיר הסלולר הזה לא עבד טוב, בהיותו "יד שנייה", ולפיכך נדרש התובע לטענתו לרכוש לעצמו מכשיר חדש לחלוטין בסכום של 2,099 ₪ וזאת ביום 25.2.2013 (ראו ת/2).
בינואר 2013 הגיש התובע את התביעה הקטנה בבית משפט זה ובה דרש בין היתר את השבת הסלולר. לאחר הגשת כתב התביעה, ב-13.2.2013 יצר עם התובע קשר מר עמרי עוודה (להלן: "עוודה") מבית לקיא, יישוב הנמצא בנפת רמאללה. עוודה, אשר לא היה לו כל קשר קודם עם התובע, הודיע לו, כי הסלולר של התובע נמצא אצלו. הוא ציין בפני התובע כי הסלולר הגיע אליו דרך חבר והוא מוזמן לבוא לקחתו. באותו יום נסע התובע לפגוש את עוודה בבית לקיה, כאשר עוודה הסביר לו שהוא פתח את הסלולר והתקשר לאנשים שונים מתוך הסלולר של התובע על מנת לאתר אותו. בזמן הפגישה התובע לקח את הסלולר וחתם על מסמך המאשר קבלת הסלולר. לאחר מכן חזר לתל אביב.
הנתבעת אינה מכחישה את הנסיבות שבהם קיבל התובע את הסלולר חזרה לידיו. הנתבעת אף הביאה לעדות את עו"ד פארס סבח, אשר העיד כי משנת 2004 הוא מייצג במתקני השב"כ עצורים ביטחוניים מהשטחים, ואישר את גירסת התובע במלואה. על פי עדותו, פנה אליו חוקר משטרה שעובד במתקני השב"כ ואמר לו שיש בידם מכשיר סלולר השייך למישהו, שהיה בחקירה ושמו כשם התובע והוא מבית לקיא. חוקר המשטרה שאל את עו"ד סבאח האם הוא מכיר את התובע ועו"ד סבח אמר שלא, אך הציע לחפש אותו ולמסור לו. באותו יום נסע עו"ד סבח לבית המשפט הצבאי במחנה עופר ופגש שם את עו"ד עוטמן חמדאללה, שעל פי המידע שהיה בידי עו"ד סבח הוא היה גם כן מבית לקייה, היישוב שממנו סברו שהתובע הגיע. עו"ד חמדאללה ציין כי איננו מכיר את התובע, וביחד הם פתחו את הסולר של התובע וברשימת השמות מצאו אנשים מבית לקיה, שאחד מהם הוא מר עוודה שעו"ד חמדלה מכיר. עו"ד חמדלה לקח את הסלולר לעוודה, שמסר אותו לתובע כפי שתיאר התובע.
התובע תבע בעיקר את הוצאותיו, הנובעים מרכישת מכשיר סלולר חדש, שכר עו"ד שכתב את המכתבים למשטרה, ימי עבודה שהושקעו בהשגת הסלולר, הפסד תקשורת עם אנשים, ועגמת הנפש. לטענתו נאלץ להשקיע עשרה ימי עבודה בנושא הסלולר שלו וכן תבע פיצויים ועוגמת נפש בשל כך שנאלץ לחיות ללא הסלולר שלו עם כל מספרי הפלאפון, התמונות, המיילים במשך תקופה של שלושה חודשים וכן משום שהסלולר שלו המכיל פרטים אישיים רבים היה בידי זרים ואף נפתח על ידיהם. הנתבעת טענה כי התובע לא צריך היה לפנות לעו"ד אלא לפנות בהליך נכון שהוא הליך להשבת תפוס בבית משפט השלום. אשר לפגיעה בגין העובדה שלא היה ברשותו סלולר טענה ב"כ התביעה, שמדובר בשישה ימים בלבד ואחריהם כבר קיבל סים חדש ומכשיר מחברת פלאפון. הנתבעת טענה כי יכול היה לקחת את כל הנתונים החסרים לו מהמחשב. עוד טענה כי התביעה היא קנטרנית וכי הסלולר החדש נקנה לאחר שהסלולר היה בידו.
לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
אין ספק כי הנתבעת החזיקה את הסלולר של התובע שלא כדין במשך שלושה חודשים. גם דרך השבת הסלולר באמצעות אנשי קשר שונים, ובמעין "יוזמה פרטית" ולא באמצעות אנשי המשטרה, שתפסו את המכשיר מלכתחילה, מעוררת תמיהות. שהרי אנשי הקשר הללו יכלו באותה מידה לקחת את המכשיר ולא להשיבו לידי התובע. כך או כך, אין מחלוקת שהסלולר המכיל פרטים אישיים של התובע, אנשי קשר, תמונות ומכתבים היה בידיהם של אנשים שונים, שאין להם כל זכות שבדין להחזיק תפוס מסוג זה. יתר על כן, במשך שבוע היה התובע מנותק מבחינה תקשורתית, כיוון שלא היה לו סים עם המספר שלו. לאחר מכן נאלץ לרכוש בכספו מכשיר חדש. בגין כל אלה מגיע לו פיצוי.
אציין כי איני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בגין רכישת הסלולר הנוסף, משום שהדבר נעשה לאחר שהסלולר הישן כבר הוחזר לתובע. עוד אני סבורה כי אכן מגיע לתובע פיצוי בגין הימים בהם היה "מנותק תקשורתית", אולם כידוע למכשירי טלפון כיום יש גיבוי (בעיקר באייפון) ולכן ניתן לקבל את מספרי הטלפון של אנשי הקשר בתוך ימים מעטים. בנוסף, התובע לא הציג חשבונית בגין שכ"ט, ששלם לעו"ד ולכן איני פוסקת לו פיצוי בגין רכיב זה.
לפיכך אני מוצאת כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין הסכום ששילם לסלולר הראשון שרכש וכן סך של 3,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש על הניתוק התקשורתי במשך שבוע ועל העובדה שהסלולר שלו נפרץ בידי זרים.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,000 ₪ כמו כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט בסך של 600 ₪.
התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.